שלום הרב, אנחנו נמצאים בלחימה. לא נוכל להיות בליל הסדר בבית. מאוד כואב לנו שלא נוכל לקיים מצוות "והגדת לבנך".
לפתע עלה רעיון: האם ניתן לכתוב דברים על סיפור יציאת מצרים, ולקיים מצוות "והגדת לבנך" בכתיבה? אנחנו נכתוב, ובבית יקראו את הדברים בליל הסדר. אם הדבר מועיל, תהיה לנו שמחה גדולה.
תשובה:
שאלתכם מאוד מרגשת. לראות חיילים בשדה הקרב, שחושבים גם שם על חינוך הילדים. לראות חיילים במלחמה, שמשתוקקים לקיים מצוות גם כשהם פטורים, ובעיקר מצוות "והגדת לבנך".
לכאורה, בלשון הכתובים צריך דווקא אמירה "והגדת לבנך". כך נראה גם ברמב"ם (ספר המצוות עשה קנ"ז), שיש לנו מצווה "לספר" ולעשות זאת "כפי צחות לשון המספר":
"והמצווה הקנ"ז היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן בתחילת הלילה כפי צחות לשון המספר".
מה האופי של סיפור יציאת מצרים?
מה מיוחד בליל הסדר? הרי ממילא בכל ערב קיימת מצווה זו של זכירת יציאת מצרים!
לפי המנחת חינוך, בכל לילה יש מצווה להזכיר לעצמו, ואילו בליל הסדר יש מצווה לספר לבנו. ר' חיים מבריסק מוסיף שהסיפור בליל הסדר צריך להיות בדרך של שאלה ותשובה. לפי זה, לכאורה, צריכים להיות ליד הילדים, ואולי אף לשמוע את תגובתם.
לספר לבן או לאחרים?
בדרך כלל, כתבו ראשונים שמצווה לספר לבנו, אולם, בעל החינוך כתב שגם אם מספר לאחרים מקיים את המצווה (ספר החינוך פרשת בא מצוה כ"א).
ומסתבר שישנן שתי מצוות או שני חלקים למצווה (עיין מנחת חינוך תחילת מצווה כ"א; ובדברי הגרי"ד סולוביצ'יק המובאים בהררי קדם סימן פ"א):
א. מצוות סיפור יציאת מצרים - נלמדת מהפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים". ניתן לקיימה גם כשמספר לעצמו, אך ייתכן שצריך לומר בפה. ("זכור" בפה).
ב. מצוות "והגדת לבנך" - מקיימים רק כשמספרים לבנים, אך ייתכן שאפשר לצאת ידי חובה גם בדרכים אחרות כמו שליחות או כתיבה.
לפי זה, אם החייל מספר לאחרים על יציאת מצרים, הרי שקיים מצוות "זכור את היום הזה". ולפי החינוך, אם מספר לאחרים, הרי שגם בכך קיים את מצוות "והגדת לבנך".
שליחות
האם ישנה שליחות במצוות "והגדת לבנך"?
שאלה מרכזית היא האם מועילה שליחות במצוות "והגדת לבנך". אם זו מצווה שבגופו (כמו תפילין), לא מועילה שליחות. אך אם המצווה היא לספר, ואין המצווה בגופו דווקא, ייתכן שתועיל שליחות.
פוסקים רבים (בצל החכמה, ויברך דוד, תשובות והנהגות) סברו שהסבא יכול להוציא את האב ידי חובה מדיני שליחות, וייתכן שדבר זה עשוי לפעול אפילו אם המשלח לא נמצא ליד השליח. לפי זה, גם האב יכול למנות אחרים שיספרו לילדים, ויהיו שליחים שלו.
לספר או לדאוג שיספרו לו?
יש לחקור במצוות סיפור יציאת מצרים, האם המצווה היא לספר ביציאת מצרים, או שמא המצווה היא שהבן ילמד בליל הסדר את סיפור יציאת מצרים?
מצד אחד, פשטות הפסוקים והפוסקים שצריך לומר, לספר. כך ראינו גם בלשון הרמב"ם ש"מצווה עלינו לספר".
אולם, מצד שני, בדברי הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל כ"ד, סימן ב') נראה שאין חובה לספר בפה.
כפי שהזכרנו, פעמים רבות שמשפחה נמצאת אצל הסבא והסבתא, ובמקרים אלו, הרבה פעמים הסבא מספר סיפור יציאת מצרים ולא האבא. האם האב לא קיים את מצוות סיפור יציאת מצרים במקרה זה?
הגרש"ז אוירבך זצ"ל התייחס לחקירה זו (הליכות שלמה, סדר ליל פסח, מגיד, אות לא). לדעתו, גם אם לא מספר בפה אלא דואג שהבן ילמד על סיפור יציאת מצרים בליל הסדר - מקיים האב את המצווה. ולכן לדעתו, לא מקפידים שדווקא האב ילמד, אלא די בלימוד של הסבא.
לפי זה, גם אם דואג לכך בכתיבה, הרי שיקיים גם בכך מצוות סיפור יציאת מצרים. וכן כתב במשמרת הפסח (סימן ס"ז), שיוצא ידי חובה גם בכתיבה. ומסתבר, שאין זה רק שהאב דואג שהבן ישמע את סיפור יציאת מצרים, אלא שהבן יודע שהדברים הם מכוח האב, ובכך הוא ממשיך את השושלת של קבלה מאב לבן. וכאשר האב כותב לבנו דברים על יציאת מצרים ועל כל הנסים שעשה לנו ה', בכך ממשיכה האמונה לעבור מדור לדור.
למעשה:
חייל שלא יכול להיות בביתו בליל סדר, יכול לצאת ידי מצוות "והגדת לבנך", על ידי אדם אחר שיספר לבנו ולילדיו את סיפור יציאת מצרים. ואם החייל יכול לשלוח מכתב עם דברי תורה על סיפור יציאת מצרים ועל חיזוק אמונתנו, הרי שמקיים בצורה טובה יותר את מצוות סיפור יציאת מצרים ואת מצוות "והגדת לבנך ". מכל מקום על החייל לומר את ההגדה בעצמו בליל הסדר, ועדיף עם חברים כדי לצאת ידי מצוות סיפור יציאת מצרים ולספר בדרך שאלה ותשובה.
בע"ה שתצליחו בשליחות החשובה שלכם, שנזכה להמשיך ולראות בנסים הגדולים של עמנו, כהמשך לגאולת מצרים.