הנה עומדות רגלינו בשערי הלילה הקדוש. הלילה בו נהינו לעם, עם קדוש לה' אלקנו אשר בחר בנו מכל העמים וחיי עולם נטע בתוכנו.
בדחילו ורחימו אנו נגשים אל הסדר, ושפתותינו לוחשות תפילה, אנא ה' שלח לנו, לכל שבורי הלב ופצועי הנפש והגוף, אור וכח לסדר את מחשבותינו, להשקיט את ליבנו ההומה ואת נפשינו הסוערה. עשה אותנו כלי לקבל את קדושת הלילה הזה על מנת שיבוא הסדר על מקומו.
קדש!
ובבואנו להתחיל את המסע הלילי המתחיל מעומק הגנות ועתיד לרומם אותנו למקומנו הראוי לנו, עלינו לעצור, לעצום עיניים, ולקדש. ברגעים אלה עומדים אנו לצאת מכל המיצרים ולגלות לעצמנו ולעולם כולו את עצמות גודלה ותפארתה של כנסת ישראל.
אולם כל ההתחלות קשות.
'ברוך...בורא פרי הגפן' ומצווה לצאת ביין אדום. ומיד עולה לנגד ענינו הסיבה: 'זכר לדבר, שהיה פרעה שוחט תינוקות כשנצטרע'. ובבת אחת, יחד עם התינוקות ההם עולים לפנינו כל התינוקות שבכל הדורות. אלה שהושלכו ליאור ואלה שנלקחו מידי הוריהם בכל הפרעות והגזרות, החטיפות וההשמדות.
ועומדים אנו תמהים האם לשם כך התכנסנו? וכי חסרים צרות אנו שאנו מזכירים לעצמנו צרות ראשונות? הלא ליל חג הוא הלילה הזה, ליל יום עצמאותנו הראשון. כיצד התחברו להם הסיפורים הקשים עם שמחת החג ורוממות הרוח? מדוע קבעו חכמינו כי סדר הלילה הזה יתחיל בסיפור גנותנו? בעבדים היינו, בעובדי עבודה זרה היו אבותנו, בהזכרת שיפלותנו. האין ראוי יותר כי נשכח לרגע את הכל ונחגוג?
חכמינו ראו למרחוק. הם ידעו כי דברי ימי ישראל רצופי מאבק הם. העם הנבחר נבחר למלא את יעודו הגדול. 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו'. והשליחות הזו של גילוי שם ה' בעולם רצופה מאבק נורא עד עלות השחר. ובמשך הלילה הארוך והנורא של גלות וחשיכה צריך יהיה למצוא מקורות כח אמיתיים כדי להמשיך במסע.
בכל דור ודור יגיעו אל הלילה הזה האנשים שבורי הלב של אותו הדור. אלה אשר איבדו את היקר מכל. אלמנות ויתומים, אבות ואמהות, אחים ואחיות, גיסים וגיסות, סבים וסבתות. פצועים ופצועות בגוף ובנפש, ומעגלי הקרובים והרחוקים, כל בית ישראל.
ולמרות הכל, בכל דור ודור יגיעו היהודים ללילה הגדול הזה ובכל מצב בו הם יהיו הם יעלו על נס את נס קיומם וסיבת היותם. כך בכל שנה ושנה יתחולל בכל בית יהודי המעמד המכונן של הסיפור העובר מאב לבנו מהורים לילדיהם ויצרוב בלב הדור הבא את סוד הקיום והיעוד הנצחי של העם המיוחד הזה.
ועתה, כאשר עומדים אנו על סיפו של הלילה הגדול הזה יודעים אנו כי הוא יאסוף את כולנו אל חיקו וכולנו נשתוקק להיכנס אליו. זה יקרה דווקא משום שאין הוא הולך לטייח דבר והוא ייתן מקום לכל הכאב והצער, לכל הנפילות והקשיים, ולכל בניו ובנותיו באשר הם. הלילה הזה ייתן לכולם לגשת עדיו כפי שהם בכל מקום שהם.
הלילה הקדוש הזה יגלה את קדושת בניו ועל כן בכל שנה ושנה כולנו באים אליו. יחדיו, קהל גדול נאסף, לחגוג את עצמאותו ואת עצמיותו אשר כוללת את כל הסיפור על כל חלקיו.
המעמד המופלא הזה ממלא את כולנו כח עצום, כי עם שיודע לשאת את כאבו ולא מאבד את דרכו מגלה בזאת את גודל עוצמתו.
ומתוך העוצמה הזאת המתגלה ברגעים הגדולים הללו אנו מקדשים. 'אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון'. איזה מילים מרוממות. מילים הראויות לעם גדול היודע להתרומם מכל המצבים. כארי יתנשא.
ברגעים הקשים והמרוממים הללו, באומרנו את המילים המרטיטות, יתרחש שוב הדבר הנפלא אשר מתרחש זה אלפי שנים בלילה הזה. זרם חשמלי אדיר יעבור בין כל בני העם הזה ויכוונן אותנו מחדש אל נקודת היסוד – אשר בחר בנו!
כל קורותנו, כל המסע, כל הניסים, התורה והמצווה, הדבקות ומסירות הנפש, הסבל והתקווה, הכל הכל נובע מבחירתנו. הכל מושגח, הכל מכוון, הכל מתוכנן. והכל יגיע אל יעדו, כימי צאתך מארץ מצרים עוד אראה אתכם נפלאות.
וכאשר נעמיד בפתח הלילה את התובנה הגדולה והעמוקה הזאת, נוכל לאזור כוחות ולחגוג. את החגיגות שלנו נעשה בשמחה גדולה. דמעות גדולות וחמות יזלגו מעיני רבים, ורבים אחרים נפשם תהמה מאד. אחרים יביטו אל הכיסא הריק הממתין לאהוב שנחסר, ויהיו רגעים שהכאב יאיים לשבש את החגיגה. אבל אז נרים כולנו ראש, אל אשר בחר בנו, ונאמר לפניו שירה חדשה. ניקח איתנו על כפיים את כולם. את הילדים ממצרים עם ילדי כל הזמנים, את ההרוגים ואת הנטבחים, ואת יקירנו הקדושים אשר מסרו נפשם על קדושת העם והארץ במערכה האחרונה. ניקח אותם איתנו, נביט בתמונתם, בזיו פניהם, ונקדש.
וכאשר נצא למסע הלילי הזה ונקדשו בתודעתנו ובמעשנו נתמלא כח. בלילה הזה מצטברים יחד כל הכוחות, כל תעצומות הנפש של הקדושים, כל האומץ והרצון, העוצמה והמסירות אשר התגלו בעת אשר הם הערו למוות נפשם, ועתה כל אלה מתערים לתוכנו וממלאים את המשפחות ואת העם כולו בעוז ובאמונה. הכל הכל עובר מדור לדור, שום דבר לא הולך ריקם.
הלילה הזה, העם כולו, מתמלא ברוח הגבורה ובתעצומות הנפש ומחדש נעוריו ונושא כפיו בתפילה ובכיסופים, למלא את היעוד, לראות בנחמת ציון וירושלים, ולהגיע כבר לגאולתנו השלימה. נקדש את שמך בעולם.
הכותב הוא תושב מצפה יריחו, חמיו של רס"ר (במיל') אביעד ניימן הי"ד שנפל בקרב בלבנון, הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, הורים ואחד עשרה אחים.