כשנקרא את ההגדה השנה, שוב נקרא את אותם קטעים היסטוריים שקראו אבות אבותינו לפני כ-2000 שנה. חלקם טובים ומרגשים, חלקם נראים כתלושים מהמציאות ולא רלוונטיים.
מעטים מאזרחי ישראל היום, אלו שאינם חובשי כיפה לראשם שמכירים את השפה הארמית ומדברים אותה בשגרת חייהם. עם זאת, בפסח תשפ"ה יקראו כולם את אותן מילים "מאובקות": "הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים..." (זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים). מתוך כך עולה התהייה החוזרת בכל שנה: מדוע לא לבטל את הנוסח המיושן ולדבר בשפת העברית? הרי זו 'התאבנות מחשבתית' המתאימה דווקא לאנשי מצרים העתיקה.
אנו נענה מנגד כי עלינו להשתחרר מאותה ילדותיות הרוצה לבטל את הנוסח הקדום 'הא לחמא'. כמה ירוד הוא הרואה באירוע היסטורי דבר המצטמצם לרגעים הבודדים שבו התרחש בלבד. יציאת מצרים איננה אירוע בודד שאנו שבים ומזכירים אותו בכל שנה, אלא להיפך; היא היכולת להתנתק מהתאבנות כלשהי שכה מאפיינת את מצרים עתירת הפירמידות והאבן.
זו טעות לפרש את היסטוריה לפי האירועים ההיסטוריים שהביאו לידי הופעתם. במקום זאת, בפסח וביהדות בכלל, אנו מתחנכים לראות באירוע ההיסטורי רגע מכונן לעתיד.
זהו ההבדל בין פירמידה במדבר - ביטוי למאמץ לקבע את העבר ולשמר אותו - ובין ההליכה במדבר, הנראית כהפניית עורף לעבר אך מצעידה את החיים, כנגד כל הסיכויים, לקראת התעלות עליה אנו מודים בליל הסדר ובכל יום – "זכר ליציאת מצרים".
משם גם המשך דברי ההגדה: "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין" (השנה עבדים, לשנה הבאה בני חורין). כמה אקטואליים הדברים בימינו ומכה אומללים הילדים החושבים לבטלו. הקרבת קרבן פסח, אותו כבש אליל מצרי הוא הביטוי ליכולתנו להתרומם מעל התרבות השלטת ולקעקע אותה מפאת צדדיה הקלוקלים. בנו האפשרות לאכול את אותו כבש, סמל התרבות האלילית אז, ליהנות ממנו ולא להתקלקל מהצדדים הרעים שבו, מהעצמיות של העבודה הזרה שבו ('ועצם לא תשברו בו').
היכולת להתנשא מעל לתרבות המקובלת, מעל לאילוצים, ולהגיע מתוך מציאות שפלה אל הטהור והנשגב - זוהי החירות הישראלית האמיתית. ליל הסדר הוא ליל חינוך לדורות שבו חובה עלינו ללמד לבנים השואלים 'מה העבודה הזאת לכם', 'מה לנו ולטקס הפגאני הזה', מהי חירות רוחנית ישראלית אמיתית. לא בכדי יום העצמאות חל לאחר הפסח, משום שללא חירות לאומית כלפי העמים ולתרבויותיהם, לא תושג עצמאות אמיתית, ובדאי לא חירות יהודית הראויה לנו ולבנינו עד עולם.
הרב ד"ר אליהו (רחמים) זייני הוא נשיא ישיבת ההסדר "אור וישועה" בחיפה