רבבות בני אדם הגיעו הבוקר (יום ג') לכותל המערבי בירושלים, כדי להשתתף בתפילה ובמעמד ברכת הכהנים המסורתי שנערך ברוב עם בחול המועד פסח.

האירוע התקיים בהשתתפות הרבנים הראשיים לישראל, הרב קלמן בר והרב דוד יוסף, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים שמואל רבינוביץ, אלפי כהנים ועשרות אלפי מתפללים.

שורד השבי אליה כהן הגיע גם הוא לכותל המערבי לראשונה מאז שוחרר מהשבי לפני קרוב לחודשיים. כהן הגיע לכותל המערבי שנה בדיוק אחרי שאימו סיגי הוזמנה למעמד ברכת הכהנים בכדי להתפלל על שחרורו.

זיו עבוד, בת זוגו של שורד השבי אלי-ה כהן ששוחרר בעסקה, פרסמה באינסטגרם תמונה שלו מהאירוע בכותל וכתבה כי הוא "חלם להגיע לרגע הזה, פעם ראשונה בכותל מאז". כהן שיתף את התמונה בעצמו. במהלך תפילת שחרית הוא עלה לתורה, בהיותו כהן. בזמן התפילה החזיק כהן את תמונותיהם של אלקנה בוחבוט, אלון אהל ושגב כלפון, שעדיין מוחזקים בשבי ברצועת עזה. גם אביו של החטוף שגב כלפון, קובי, עלה לתורה הבוקר בכותל.

לפני כחודש פרסם כהן פוסט בו סיכם את תקופת השבי הארוכה. "זְכוֹר אֶת הַיָּמִים שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ לַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָךְ הַיּוֹם", פתח אלי-ה את הפוסט. "החלטתי היום, סוף סוף, לשבת ולסכם את התקופה הכי לא הגיונית שהייתי בה. תקופה של 505 ימים שלא דומים לשום דבר שאפשר לדמיין. 505 ימים של שבי. של חושך. של ניתוק מוחלט מהעולם, מהמשפחה שלי, מהחברים שלי, מזיו – מהחיים שלי.

לקח לי קצת זמן לאסוף את עצמי, להבין איך בכלל אפשר להסביר במילים את מה שעברתי שם. את הסיטואציות הכי קשות, הכי הזויות, הכי כואבות שאדם יכול לפגוש".

אלי-ה הזכיר את הרגעים הקשים מהשבי, ואמר: "היו שם רגעים ששום סרט לא יכול לשחזר. רגעים של רעב, של פחד, של כאב מטורף בגוף ובלב. והיו גם רגעים קשים, כאלו שהייתה בהם תחושת אובדן, תחושת בדידות מוחלטת. אבל למרות הכול – דבר אחד לא הצליחו לשבור בי: את הרוח שלי .התקווה הקטנה בלב שבאמת, איכשהו, יקרה פה נס ואני אחזור הביתה".

"והחיוך… כן, גם כשלא היה על מה, ניסיתי להחזיק את החיוך. כי ככה מנצחים את החושך. כשאני פה, מסתכל אחורה, אני מבין שהכוח שלי לא היה רק שלי. היה לי פה עם שלם מאחוריי. כל חייל, כל אדם שיצא לרחובות, שהניף שלט, שצעק את השם שלי, שהתפלל, שנלחם פיזית בשביל לראות אותי חוזר – אתם הייתם הנס שלי".

"ובתוך כל האור הזה, אני לא שוכח את המחיר הכבד. יש משפחות שלא יקבלו את הבן או הבת שלהן בחזרה. חיילים יקרים שנתנו את החיים שלהם בשביל להחזיר אותי, להחזיר אותנו. משפחות שכולות שכואבות יום יום את הכאב הזה, את הריק הזה שאף אחד לא יכול למלא. אני לא יכול לדמיין את גודל הכאב, אבל אני רוצה שתדעו – בכל נשימה שלי, אני לא שוכח אתכם. החיים שקיבלתי במתנה הם גם בזכותם. בזכות הגבורה והמסירות של היקרים שלכם".

לאחר מכן, אלי-ה פירט על התמיכה בה הוא זוכה מאז חזרתו ארצה: "החיבוק שאני מקבל מעם ישראל מהרגע שחזרתי – הוא בלתי נתפס. והחברים שלי, המשפחה שלי, זיו – האנשים שלא ויתרו עליי לשנייה – אין לי מילים להודות לכם. ובכנות ישבתי לכתוב לא סתם, אני כותב בתור אחד שאיבד את הכל וקיבל את החיים במתנה . אני רוצה שתעצרו רגע ותחשבו: כמה פעמים ביום אתם שוכחים להעריך את מה שיש לכם? המשפחה. החברים. הקפה של הבוקר. השקט הזה בלילה. אל תחכו שמישהו ייקח לכם את זה כדי להבין".

"אני כאן היום כדי להזכיר לכם – החיים הם מתנה. תאהבו. תחיו. תעריכו. ואל תשכחו – גם ברגעים הכי קשים, מותר להתייאש – אבל אסור לוותר".