בשיחה עם ערוץ 7 משתף מתנאל ליסנר, לוחם במילואים ואברך בישיבת ההסדר בירוחם, בסיפורו האישי מהלחימה ברצועת עזה ובאירועים הדרמטיים שליוו אותו ואת חבריו.
במהלך השבוע הראשון לתמרון הקרקעי, בשבת הראשונה בעזה, הוא ואפרים יכמן ז"ל הלחינו יחד ניגון לפסוק "מן המיצר".
אנחנו מתכנסים עם תחושות מורכבות ומתחילים לשיר 'גם כי אלך'. נפל לנו האסימון של לחלימה, נפל פצמ"ר לידינו, ואנחנו נכנסים לאירוע לחלימה כבר. אני אומר לאפרים, תקשיב, יש איזה שהוא פסוק שקצת מתאר את התחושות שלנו פה עכשיו, 'מן המיצר קראתי' והמנגינות שקיימות כבר לשיר הזה הן בעיקר שמחות, בוא ננסה לתת לו קצת ניגון שלנו. אפרים קפץ על המציאה, הוא היה מוזיקאי מחונן... זה מה שיצא ברוך השם".
ליסנר מתאר כיצד חזרו שוב ושוב על הניגון כדי לזכור אותו, למרות רעשי הירי מסביב. "אנחנו מתחילים לשיר את זה מאה פעם, תוך כדי הרעשים של הירי, אנחנו חוזרים על הניגון כמה וכמה פעמים, עד שהוא נכנס לראש".
על אפרים הוא מספר: "הדמות של אפרים, מצד אחד הוא היה עדין נפש בצורה מופלאה, הכל בעדינות וברגישות, ומצד שני בלחימה הוא היה אריה, ידענו שכל משימה שנותנים לו הוא יבצע על הצד הטוב ביותר. הוא היה נגביסט, הוא סחב משקלים מאוד כבדים, הוא באמת היה אריה. אני הייתי הצמד שלו, כמה חודשים, אחד בתוך השני, לומדים הרבה אחד על השני".
בהמשך הוא מספר על הקרב הקשה שבו נפצע, ואפרים נהרג. "חודרים לנו שלושה מחבלים, אנחנו מתחילים לנהל אש. אפרים עולה להסתער על המחבלים. תוך כדי פינוי פצועים אנחנו מסיימים לרדת במדרגות וקולטים מאחורה רימון שנזרק מלמעלה". מהרימון נפצע מתנאל. "למפריע", הוא ממשיך לספר, "מתברר לי שגם אפרים נפצע אנוש באותם רגעים במקביל למעלה".
למחרת הוא קיבל את הבשורה הקשה: "למחרת בבוקר, ההורים שלי מבשרים לי שאפרים נפל. תחושות לא פשוטות, היינו חודשיים וחצי באמת אחד בתוך השני, וגם למדתי איתו בישיבה, הרגשתי שאיבדתי אח".
מתנאל מתאר כיצד נולד בשבעה של אפרים הרעיון להוציא את הניגון, עם שותפות משפחות הנופלים. יאיר חנניה, שנפל בהמשך, הספיק להקליט סקיצה של הניגון – קטע שנשמר והוכנס לקליפ הסופי.
על תהליך הצילום עם המשפחות השכולות הוא מספר: "לראות את המשפחות, את העוצמות שהן מקרינות לנו, בתור חברים של הבנים שלהם, זה היה משמעותי לנו, אבל יותר מזה, אחרי יום צילומים, אנחנו מתכנסים לאיזשהו מעגל שיח ביחד עם המשפחות, לעבד את החוויה הזאת וגם לדבר קצת על החברים שנפלו ועל הזיכרון, ועל הכאב".
בהמשך הוא משתף כיצד ממשיכים בשגרה לאחר האסונות שפקדו את הישיבה ואת החרבים שנפלו. "זה להגיע למקום חדש, כל החוויות האלה, הן בונות חוויות, הטראומות, הכאב הזה, הוא בונה משהו אדיר באדם, זה מטורף, התודעה שיצאנו איתה ללחימה, זו התודעה שחזרנו איתה לישיבה. כל החינוך הזה נובע מאותו מקום, איפה שצריך, אנחנו תורמים, בצבא, ואם זה סבבי מילואים ואם זה בלחימה. מצד שני אנחנו גם מבינים שיש חשיבות בלתרום בישיבה והשילוב הזה הוא משמעותי".
כיום, אחרי הקרבות והאובדן, ליסנר מספר על התהליך שעברו חברי הישיבה. "כשחזרנו לישיבה, זה היה קשה בהתחלה, איך חוזרים מהלחימה, לשבת בסטנדר וללמוד. הבנו שהסוד פה הוא החבורה. פתחנו קבוצה שנקראת 'משפחת מחזור כ"ח'".
הוא מסכם בהתמודדות הרוחנית והחברתית עם החזרה לשגרה: "הבנו שדווקא הצמיחה הזאת כחבורה ביחד עם המשפחות, שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו, הם מגיעים לשמחות שלנו, אנחנו מקבלים עוצמות אדירות מהחבורה הזאת".
לקראת סיום השיחה, נשאל מתנאל לדעתו על סוגיית גיוס החרדים, בצל המחירים הקשים ששילמה הציונות הדתית בלחימה. הוא בוחר להשיב מתוך המקום האישי והאמוני.
"אני פחות מתעסק בפוליטיקה, אבל אני יכול להגיד, כשאיתן רוזנצוויג נפל, התכנסנו בנמ"ר כל מחלקת הבייני"ש וכשביקשנו לחזק את החברים דיברנו על זה ש'במרחב יה', דוד המלך בעצם מנסה אולי להגיד בפסוק הזה, אני בן אדם בסוף, ואני, יש לי תמונה צרה במציאות, ואני פונה לקדוש ברוך הוא בשעת משבר, בשעת קושי. כשאיתן נפל, זה היה שעה קשה לכולנו, ובשעת משבר, ובשעת קושי, אני פונה אליך הקדוש ברוך הוא, כי אני לא מבין את התמונה הזאת, אני לא מבין מה אתה רוצה ממני, שתאיר את עיניי, ותראה לי את המרחב, כי אתה רואה את כל התמונה הרחבה".
מתנאל ממשיך ואומר, "אז אני חושב שאפשר לא רק לקרוא את זה כקריאה של דוד המלך לקדוש ברוך הוא, אני חושב שאפשר לקרוא את זה גם כקריאה שלנו, להתבונן במציאות, ולהבין שאנחנו בני אדם ואנחנו לא מבינים הכל, ואנחנו רק מתפללים לשמוע את הדבר הזה, את המרחב, לראות ולהבין. ובעצם אותו דבר גם במציאות, יש סביבנו אנשים מגוונים ושונים ומיוחדים, וכל אחד יש לו את הגוון שלו במציאות, ודוקא היכולת לצאת מהמקום הצר שלנו, להיפתח ולהקשיב, להתאחד, זה משהו חזק. אז אני קורא בעיקר לבוא ולהקשיב".
לדבריו, "השיח הזה שקרה לפני השבעה באוקטובר של צעקות, ובלאגן, רק גרם לנו ליותר בלאגן. אז אם כל אחד מאיתנו יעצור רגע, ינשום עמוק, וינסה להקשיב לאחר, אולי נצליח להבין אחד את השני יותר טוב".