בפודקאסט של ישיבת עתניאל, לרגל יום פטירתו של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל, חשף הרב ד"ר אהרון אדלר – מרבני הקהילה הדתית בירושלים ותלמידו המובהק של הרב – שורת סיפורים אישיים ונדירים על דמותו של אחד מגדולי הדור.
"לפני השנה הראשונה שלי אצלו, הציעו לי לשמש כנהגו האישי. סיימתי את השיחה, סגרתי את הטלפון – והתעלפתי. אני? הנהג של הרב סולובייצ'יק? מהלחץ וההתרגשות הגעתי לשדה התעופה בניו יורק עוד לפני שהרב יצא מבוסטון – רק שלא ייאלץ לחכות לי", שיחזר הרב אדלר.
הוא נזכר כיצד עיכב בכוונה את הדרך משדה התעופה לדירתו של הרב: "נסעתי עשרים דקות במקום רבע שעה, מנסה לגזול מהרב עוד כמה דקות. שנים לאחר מכן, בתו טובה אמרה לי: 'שנינו יודעים שאבא היה אדם חכם. הוא בטח שם לב למה שעשית – ושמח לתת לך את הדקות האלו'".
אדלר שיתף גם בדילמה האישית שעלתה מול רבו, כששקל לעלות ארצה. לדבריו, הרב סולובייצ'יק ניסה לשכנעו להישאר בארצות הברית ולמלא תפקידי מפתח בעולם הרבנות המקומי: "אמר לי – 'עוד עשרים שנה אתה תהיה נשיא הסתדרות הרבנים באמריקה. זה עתיד מכובד!' עניתי לו: 'יש לרב עוד קללות בשבילי? זו ברכה?'".
בהומור ובכאב גילה אדלר שלא היה היחיד שהרב ביקש ממנו להישאר באמריקה: "הוא ניסה גם למנוע מהרב ליכטנשטיין ומן הרב ריסקין לעלות ארצה – כדי שימשיכו את ההנהגה התורנית בארה"ב".
כשאדלר הודיע על עלייתו המתקרבת, ניסה שוב הרב סולובייצ'יק להניא אותו. "אמרתי לו: 'אנחנו בחנוכה – יש מחלוקת אם מדליקים נרות מוסיף והולך או פוחת והולך. אני מסתכל על יהדות אמריקה: התבוללות, נישואי תערובת – הכול פוחת והולך. בעם ישראל, הצמיחה מתרחשת בארץ. אנחנו פוסקים כבית הלל – אני רוצה להיות במקום שמוסיף והולך'. הוא ענה: 'אה, דרשה יפה... ובכל זאת'".
ביום העלייה לארץ, ח' בתמוז, התקשר אליו הרב אדלר וביקש ברכה. "הרב בירך אותי לחיים ולשלום, וביקש שאעדכן אותו במכתבים על התקדמותי – אך הוסיף שזה יהיה 'מתנה שלא על מנת להחזיר'. כלומר, שלא אצפה לתגובה".
למה סירב להצעת בן גוריון להתמנות לרב הראשי?
הרב אדלר גילה גם על הצעה יוצאת דופן שקיבל רבו: "כשנה לאחר פטירת הרב הרצוג, בן-גוריון פנה לרב סולובייצ'יק והציע לו להתמנות לרב הראשי לישראל. הוא התחבט חצי שנה – ולבסוף סירב".
כשנשאל לסיבת הסירוב, השיב הרב: "הרבנות הראשית נובעת מחוק הכנסת, לא מהשולחן ערוך. המשמעות היא שהרב הראשי הוא רב מטעם השלטון, ולכן אינו עצמאי. אני מאוד מכבד את קודמיי – אך אני סבור שרב חייב להיות עצמאי לחלוטין".
לדבריו, היסוס נוסף היה תמונות הרבנים המוצבות במשרדי הרבנות: "אין לי בעיה להיות בתמונה לצד הרב קוק, הרב עוזיאל והרב הרצוג – אבל אולי כן תהיה לי בעיה עם אלו שיבואו אחריי".
"בארץ אנחנו גברא – בחו"ל רק חפצא"
את שיחות הפודקאסט חתם הרב אדלר בסיפור על שיעוריו המפורסמים של רבו: "בשיעורים, התלמידים ישבו ברעדה. הוא היה בודק נוכחות, ומי שנבחר לקרוא את הגמרא – נדרש לענות לשאלות מעמיקות על הגמרא, רש"י, תוספות, רמב"ם ועוד. תלמידים התחבאו כדי לא להישאל. יום אחד, אחד מהם, שפירא, הוקרא שלושה ימים ברציפות – וביום השלישי צעק מהקצה: 'הרב, שפירא לא הגיע היום!' והרב ענה לו: 'בסדר, אז תקרא אתה במקומו'".
בסיום, הדגיש אדלר את עמדתו של רבו ביחס לארץ ישראל: "הרב היה אומר – עם ישראל בארץ ישראל הוא על המגרש של ההיסטוריה היהודית. מי שבחוץ לארץ – יושב ביציע. שם זה חפצא, פה זה גברא. רק בארץ ישראל אפשר באמת לקחת חלק פעיל בהיסטוריה של עמנו".