לא מעריץ – אך גם לא שותף למסע הרדיפה

אינני ממעריציו האוטומטיים של בנימין נתניהו – רחוק מכך. שימשתי בעבר כעוזרו האישי לענייני התיישבות, והוא זה שבחר לסיים את תפקידי – מבלי שניתנה לכך סיבה עניינית.

מעבר לכך, לשיטתי, יש לו אחריות לא מבוטלת למחדלים שקדמו לשבעה באוקטובר – הן ברמת הקונספציה והן ברמת הביצוע.

ביקרתי, התאכזבתי, דרשתי חשבון נפש עמוק. אבל דווקא מהמקום הזה, דווקא בגלל העמדה הביקורתית שלי – תחושת הדחייה שאני חש נוכח המסע המתוזמר והמתלהם המתנהל כיום נגדו, היא מוחלטת.

מה שמתרחש כאן כבר מזמן חורג מגבולות הביקורת הלגיטימית. זה אינו שיח דמוקרטי – אלא ניסיון שיטתי, מאורגן ואף ממומן לעקוף את הכרעת הבוחר.

לא דרך הקלפי, אלא דרך דה-לגיטימציה, השמצות אישיות, רדיפה משפטית, הפעלת לחצים מוסדיים ולעיתים אף תוך רמיסת גבולות החוק והשכל הישר.

במציאות כזו, דווקא אלו שביקרו, שתבעו אלטרנטיבה, ששמחו על תחליף – מוצאים עצמם ניצבים מול המתקפה.

לא מתוך הערצה, אלא מתוך אינסטינקט בסיסי של הגנה על הדמוקרטיה, על גבולות השיח, על עקרונות של הוגנות מינימלית.

כאשר כל מי שאינו מיישר קו מוכרז כבוגד, כאשר עמדות ימין נחשבות אוטומטית כבלתי לגיטימיות, וכאשר כלים דמוקרטיים מגויסים לצורך הפלת שלטון נבחר – מתרחש שבר.

והציבור מתעורר.

הציבור הישראלי אינו טיפש. הוא מזהה את המניפולציה, הוא מבין היטב מהו הליך דמוקרטי אמיתי – ומהו ניסיון בוטה להנדסת תודעה ותוצאה. סוגיית סגירת ערוץ אל-ג'זירה היא דוגמה חדה לכך.

מי שהוביל את המהלך נגד תחנת התעמולה הקטארית היה נתניהו – הרבה לפני התפוצצות הפרשה.

ואילו אותם גורמים ששיתפו איתה פעולה בשתיקה במשך שנים, לפתע "מזדעזעים". מדוע? כי זה משרת את הקמפיין. זו אינה רק צביעות – זו עלבון לאינטליגנציה. במצב הנוכחי, הולכת ונוצרת התלכדות מחודשת – לא סביב איש, אלא סביב עיקרון:

הציבור דורש שלטון שנקבע בקלפי – לא בכתבות, לא בבתי משפט, ולא באולפני טלוויזיה. לכן, דווקא עכשיו, כאשר המערכה נגד נתניהו שוברת שיאים של קיצוניות, הרדיפה עצמה היא שהופכת אותו – שוב – למייצג של ציבור רחב שחש כי רומסים אותו.

לא כי הוא חף מטעויות. לא כי אין מקום לביקורת. אלא כי יש גבול – והגבול הזה נחצה. ומעברו – החלה תגובת הנגד. רוצים שינוי? בבקשה – לכו לבחירות. כך מחליפים שלטון: לא בכוח, לא בהנדסה, ולא בדריסה של כל מה שדמוקרטיה אמורה להגן עליו.

עד אז – תנו לנו לבחור. הבחירה בידינו, לא בידיכם.

הכותב שימש כיועץ לענייני התיישבות תחת שרי הביטחון משה (בוגי) יעלון, אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו וכיועץ לשר הביטחון נפתלי בנט לענייני שטחי C