הקשר שלי לרב מאיר מאזוז זצ"ל, ראש ישיבת כסא רחמים, שהלך לעולמו השבת, לא היה קרוב במיוחד אך זכיתי בהחלט כמה פעמים להסתופף בצילו.
אמרתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל 'מהרב מאזוז אל תזוז' הייתה חרוטה לי בראש היטב, ידעתי שיש פה דמות הוד שחובה להכירה מקרוב.
כנער אני זוכר את הצטרפותו של הרב מאזוז למאבקים על ארץ ישראל בכל הכוח, הוא היה אור גדול עבורנו בני הציונות הדתית שחיפשנו דמות רבנית גדולה עם כיפה שחורה שתגבה את המאבק שלנו, למרות שבעיני הרב מאזוז היה ציוני דתי בהמון מובנים – היחס התקיף ביחס למסירת שטחים, היחס החיובי מאוד לחיילי צה"ל ויחס חיובי ליום העצמאות, יום שבו נעשו ניסים לעם ישראל.
זכיתי להעלות לאורך השנים עשרות כתבות של דברי הרב מאזוז זצ"ל, שאת כולם כמעט קיבלתי מאלחנן כהן, נכדו המסור, שפועלו ומסירותו למען הרב תיזכר לדורות.
לא פעם שהייתי מתארח במוצ"ש אצל ההורים שלי בקרני שומרון הייתי קופץ במוצ"ש לבני ברק, לעיתים השיעור היה מתקיים ולעיתים השיעור היה מתבטל כי הרב חולה או לא מרגיש טוב והחליף אותו אחד מתלמידיו. שיעורים מרתקים בגובה העיניים שתמיד חיכיתי לשמוע עוד ועוד.
במשך שנים גמעתי את העלון שלו 'בית נאמן', לרוב מההתחלה עד הסוף, כולל החלק לילדים, הכל היה מתוק מדבש, מעשה ידי אומן, דברי תורה, הלכה, גימטריות, סיפורים מרתקים ואינספור עדויות מפי גדולי ישראל ששמע. וכן, גם רבנים מהציונות הדתית כמו הרב אברהם שפירא והרב אליהו היו מוזכרים שם.
לפני מספר שנים, במהלך תקופת הקורונה, לקחתי את ידידי הרב דני וינט, ראש מכון גמרא סדורה, אל בית הרב. הרב קיבל אותנו בחמימות גדולה ולאחר שיג ושיח עם הרב וינט הוא עיין בספרו גמרא סדורה. כשנכדו הציג אותי בפני הרב: 'דביר עמר, כתב בערוץ 7 ושביעי'. הרב ישר חייך ואמר לי: כל השביעין חביבין. הרב חיזק אותי בהפצת התורה והתייחס במאור פנים כהרגלו, בפשטות לכל אדם, ענווה אמיתית, מעולם לא רם ליבו.
מספר ימים לאחר הפגישה פניתי שוב לנכדו על מנת שיבקש מהרב שיעניק לגמרא סדורה הסכמה, הרב מאזוז נענה בשמחה. לקח זמן עד שהרב הגיע לכך אך כשהוא פינה מזמנו, הוא שיבח: "בא שלמה של דורנו (ברק ווינט בגי' ח' שלמה) ופתח לציבור התלמידים שערי אורה. הגמרא מסודרת מחולקת לסוגיות ולפסקאות, מנוקדת ומבוארת. ולומדים בשיטה זו אלפי תלמידים מכל הגוונים: חרדים ודתיים כן ירבו".
הרב מאזוז לא הכיר את הרב ווינט יותר מפגישה קצרה ועיון בספרו אך הוא פירגן באהבה גדולה הסכמה מכל הלב, זה היה היהודי, חם ואוהב לכולם.
הפעם היחידה שזכיתי לראיין את הרב מאזוז היה כשנפטר המקובל הרב שריה דבליצקי זצ"ל. הרב מאזוז הרים את הטלפון ולאחר דברי שיחה קצרים שיתף על הרב. בתום אותה שיחה שאלתי אותו האם חילונים שלא מכוונים לקיים מצוות ישוב הארץ אך בפועל יושבים בה, האם מקיימים? הרב השיב בחיוב וציין לדברי הרב עובדיה יוסף על עשיית מצווה בפועל, שהמצווה נעשית מאליה, גם בלי כוונה מיוחדת.
"הרב דבליצקי היה צדיק יסוד עולם, אדם קדוש, אדם חכם, אדם שלא הלך בתלם של כולם, אמר את דעתו בלי משוא פנים. בפסקי ההלכה אין לו הבדל בין חכם אשכנזי לחכם ספרדי, ישר ואמיתי".
פעם שמע שאמרתי שהמבטא הספרדי הוא המקורי, אמר לבחור אחד: לך לכיסא רחמים ותדע לך שראש הישיבה שם כתב הוכחות", כך ספד הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת כיסא רחמים בבני ברק, לרב שריה דבליצקי זצ"ל, באותו הראיון.
הרב מאזוז ציין באותה שיחה את אומץ ליבו של הרב דבליצקי כתלמיד חכם גדול ומקובל בציבור החרדי, שהעז לכתוב מאמר תחת הכותרת "קביעת יום הודיה לאחר מלחמת ששת הימים". "במלחמת ששת הימים כולם אמרו: 'ציונים ציונים ציונים - פסולים'. הוא אמר: לא, ה' עשה לנו נס, אנחנו נתכחש לנס שלו? זה ניסי, זה לא דבר טבעי.
הוא הביא ראיות מהחתם סופר ומחכמים אחרים שכשנעשו ניסים לקהילה צריכים לעשות משהו - אפשר לקרוא נשמת כל חי או לא לומר תחנון. צריך לזכור - בלי נס כזה היינו עומדים להתאפס, עומדים ללכת לעולם הבא. צריך אדם לדעת ולהכיר שהניסים נעשו על ידי אנשים שאולי הם לא ראויים, אבל בכל יהודי, בכל חייל, בכל אדם שנלחם על ארץ ישראל יש לו ניצוץ קדושה וצריך לעודד אותו ולברך אותו שיהיה טוב יותר וישר, זה דעתו של הרב שריה עליו השלום וצריכים ללכת בדרכו".
לאחרונה ביקשתי להיפגש עם הרב מרן מאיר מאזוז זצ"ל. רציתי מאוד לשמוע ממנו סיפורים על הקשר שלו לרבני הציונות הדתית שכבר לא עימנו, ביחד עם חבר שהוא נכד של הרב גץ זצ"ל שרצה לשמוע על הקשר האישי שלו עם סבו. הרב מאזוז היה בור סוד שאינו מאבד טיפה וחשבנו שבוודאי יתן לנו זוויות שאנחנו לא מכירים. נקבע זמן אך כל פעם היה עיכוב בלו"ז ולפתע הרב קיבל את האשפוז ממנו לא קם, מרגיש פספוס אדיר.
כפי שהספיד את הרב דבליצקי נספיד אותו: צדיק יסוד עולם, תלמיד חכם גדול שלא הלך בתלם, אמר את דעתו בלא משוא פנים, עם יחס חיובי לדור הגאולה. הרב מאזוז יחסר לנו, יהיה זכרו ברוך.