ביום שישי האחרון, בשידור גלוי לעיני כל, התרחש אחד הרגעים המסעירים והמסוכנים של הזירה הפלסטינית בעשור האחרון: יו”ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), נפגש בארמון הנשיאות בדמשק עם נשיא סוריה החדש – אבו מוחמד אל-ג’ולאני, לשעבר מפקד ג’בהת א-נוסרה ואחד מסמלי הג’יהאד העולמי.
האירוע לא התקיים מתחת לרדאר – להפך. הוא תועד במצלמות, פורסם בתקשורת הערבית, והופץ כאיתות ברור לכל שחקני האזור: הסדר הישן מתפורר – וסדר חדש נרקם.
ברית מסוכנת בין מתון לרדיקלי
עבור אבו מאזן, הביקור אינו עוד גיחה דיפלומטית שגרתית, אלא מהלך שמטרתו לשדר שהרשות הפלסטינית איננה עוד שבויה של הסכמות אוסלו או של חסות אמריקנית. אבו מאזן יודע שמורשתו ההיסטורית נמצאת על קו הסיום, והוא מחפש דרכים לשמר השפעה ביום שאחריו – אולי אף להעביר מסר לפלגים הפנימיים ברמאללה ובעזה: אם לא תתאחדו, תישארו מחוץ למשחק.
אל-ג’ולאני, מצידו, מחפש לגיטימציה. האיש שעד לפני שנים בודדות היה ברשימות הטרור של רוב מדינות העולם, מיתג עצמו מחדש כאיש סדר, ביטחון ויציבות מקומית. קבלת פנים ממלכתית למנהיג פלסטיני בכיר אינה רק הישג תודעתי – היא גם חותמת של לגיטימציה פוליטית.
לא עוד סוד: תמונות במקום תיווך
אם בעבר היו מפגשים כאלה נחלתם של אנשי קשר חשאיים וגורמים שלישיים, הפעם מדובר באירוע מתוקשר שמטרתו המוצהרת היא לשנות את כללי המשחק. התמונות נועדו לא רק לקהל הערבי – אלא גם לישראל, לארה”ב ולמדינות המפרץ. המסר ברור: אם אתם לא איתנו – נמצא בריתות חדשות.
עבור הרשות הפלסטינית, זו דרך לאותת כי גם היא מסוגלת להמציא את עצמה מחדש ולהצטרף לציר אזורי אחר. ציר שלא נשען עוד על מודלים של מודרנה, אלא על עוצמה, דת, וסולידריות מול אויב משותף.
הסכנות לישראל: הרבה מעבר לתודעה
המשמעויות לישראל עמוקות – לא רק תודעתית, אלא גם מעשית. ראשית, יש כאן חציית קווים ברורה בין הרש”פ לבין גורמי ג’יהאד. השאלה איננה אם חמאס והג’יהאד האסלאמי יראו במפגש אור ירוק – אלא עד כמה מהר ינסו למנף אותו לגיוס מחדש של דעת קהל פלסטינית.
שנית, עצם מתן הלגיטימציה לאל-ג’ולאני – בידי אבו מאזן – מערער את כל הרעיון שהרשות מייצגת את “הצד המתון”. מבחינת דעת הקהל הבינלאומית, מדובר בתמונה שמערבבת טרור, לאומיות ודיפלומטיה – ומקשה על ישראל להציג את שותפתה כגורם אחראי ופרגמטי.
שלישית, המפגש פותח דלת להתגבשותו של ציר חדש: דמשק, טהראן, חמאס – ועתה גם רש”פ. ציר כזה לא מתכוון לנהל משא ומתן – אלא לבנות חזית אחידה מול הנורמליזציה עם ישראל ועם המערב.
אבו מאזן משנה את הכללים
הביקור בדמשק הוא ציון דרך – לא אנקדוטה. הוא מאותת שהעידן שבו ניתן היה לצפות מהרשות הפלסטינית לשחק לפי כללים מערביים מתקרב לקיצו.
הפומביות של המפגש עם מי שעד לא מזמן כונה “בן חסות של אל-קאעדה” מצביעה על מהלך תודעתי מתואם – אולי אפילו מתוזמר עם שותפים אזוריים כמו טורקיה או קטאר.
אבו מאזן מבין שמעמדו מתערער, אך ייתכן שהוא מבקש ליצור עבור יורשיו עולם חדש של אפשרויות – כזה שאינו תלוי בתיווך אמריקאי או במפת הדרכים הישראלית.
עכשיו כבר אי אפשר להתכחש
הפגישה הזו אינה עוד פרובוקציה או גימיק תקשורתי. זוהי הצהרת כוונות מדינית ואידיאולוגית, שעלולה לייצר גל הדף רחב – מדיני, ביטחוני ותודעתי.
הברית בין רמאללה לדמשק – כשברקע ג’ולאני מחייך למצלמות – היא קריאת השכמה עבור ישראל, עבור המערב, ועבור כל מי שידע תמיד, כמוני, שאבו מאזן מעולם לא היה שותף אמין לישראל.
עכשיו, מול עיני כל, האמת הזו קיבלה חותמת רשמית.
הכותב הינו יועץ אסטרטגי