בעשורים האחרונים, ההבנה המדעית של התמכרויות התפתחה משמעותית, והיום התמכרות מוכרת כמחלה כרונית המשפיעה על מערכות המוח הקשורות בתגמול, מוטיבציה, זיכרון ומעגלים קשורים אחרים.
במדריך זה נסקור את סוגי ההתמכרויות הנפוצים, נציג את הסימנים המאפשרים זיהוי והערכה של התמכרות, ונדון בדרכי ההתמודדות הן עבור המכורים עצמם והן עבור הסובבים אותם.
התמכרות לסמים
התמכרות לסמים מתייחסת לשימוש כפייתי בחומרים פסיכואקטיביים כגון קנביס, קוקאין, הרואין, אמפטמינים וחומרים סינתטיים. מחקרים מראים כי כ-10% מהאוכלוסייה הבוגרת תסבול מהפרעת שימוש בחומרים כלשהי במהלך חייה.
חשוב להבין שהתמכרות לסמים אינה עניין של בחירה או חולשת אופי, אלא מחלה מורכבת המשפיעה על תפקוד המוח והתנהגות האדם. עם זאת, ההתמכרות מתחילה לרוב בשימוש וולונטרי בסמים, אשר עם הזמן משנה את מבנה המוח ואת תפקודו, פוגע ביכולת השליטה העצמית ומייצר דחף עז להמשיך בשימוש למרות ההשלכות השליליות.
סימנים לזיהוי התמכרות לסמים:
- שינויים פיזיים: ירידה או עלייה במשקל, אישונים מורחבים או מכווצים, שינויים בדפוסי שינה
- שינויים התנהגותיים: הידרדרות בתפקוד בעבודה או בלימודים, התנתקות מקשרים חברתיים, חוסר עניין בפעילויות שבעבר היו משמעותיות
- סימנים פיננסיים: קשיים כלכליים פתאומיים, הלוואות תכופות
- סימנים פסיכולוגיים: מצבי רוח משתנים, חרדה, דיכאון, התנהגות פרנואידית
המסלול להיגמל מסמים כולל לרוב התערבות רפואית לטיפול בתסמיני גמילה, טיפול פסיכולוגי ותמיכה חברתית. מרכז גמילה המתמחה בהתמכרות לסמים יציע תכנית טיפולית מקיפה הכוללת גמילה פיזית בפיקוח רפואי, טיפול פסיכולוגי אישי וקבוצתי, וליווי לטווח ארוך למניעת הישנות.
להיגמל מסמים קלים
ישנה תפיסה רווחת שסמים קלים כמו קנביס אינם ממכרים, או שקל יותר להיגמל מסמים קלים מאשר מסמים קשים. אולם, המציאות מורכבת יותר. בעוד שהתלות הפיזיולוגית בקנביס עשויה להיות פחות חמורה מאשר בהרואין או באלכוהול, התלות הפסיכולוגית עלולה להיות משמעותית.
תהליך הגמילה מסמים קלים עשוי לכלול תסמינים כגון חרדה, אי-שקט, קשיי שינה, ירידה בתיאבון, ובמקרים מסוימים גם תסמינים פיזיים קלים. התהליך להיגמל מסמים קלים דורש לרוב טיפול פסיכולוגי והתנהגותי יותר מאשר טיפול רפואי, אך חשוב לא להקל ראש באתגר ולבקש סיוע מקצועי כאשר מרגישים צורך בכך.
התמכרות לאלכוהול
התמכרות לאלכוהול או אלכוהוליזם הינה מצב שבו אדם מאבד את היכולת לשלוט בצריכת האלכוהול, למרות ההשלכות השליליות על בריאותו, יחסיו ותפקודו. לפי ארגון הבריאות העולמי, כ-3 מיליון מקרי מוות בשנה ברחבי העולם מיוחסים לשימוש מזיק באלכוהול.
סימנים לזיהוי התמכרות לאלכוהול:
- צורך להגדיל את כמות האלכוהול כדי להשיג את אותה ההשפעה (פיתוח סבילות)
- תסמיני גמילה בהפסקת השתייה, כולל רעד, הזעה, בחילה, חרדה
- שתייה בסיטואציות מסוכנות (כמו נהיגה)
- הזנחת אחריות בעבודה, בלימודים או בבית בשל השתייה
- ניסיונות כושלים להפחית או להפסיק את השתייה
הטיפול בהתמכרות לאלכוהול עשוי לכלול גמילה רפואית, טיפול תרופתי להפחתת הכמיהה לאלכוהול, טיפול פסיכולוגי, ותמיכה קבוצתית כגון קבוצות של AA (אלכוהוליסטים אנונימיים). במקרים מסוימים, אשפוז במרכז גמילה מומלץ, במיוחד אם יש סיכון לתסמיני גמילה חמורים.
התמכרות לתרופות ומשככי כאבים
התמכרות לתרופות מרשם, במיוחד לאופיואידים ולבנזודיאזפינים, הפכה לאחת מבעיות בריאות הציבור המשמעותיות ביותר בעשור האחרון. לפי מחקרים, כ-21-29% מהמטופלים שמקבלים מרשם לאופיואידים לטיפול בכאב כרוני משתמשים בהם לרעה.
סימנים לזיהוי התמכרות לתרופות:
- נטילת מינונים גבוהים יותר מהמומלץ
- פנייה למספר רופאים שונים לקבלת מרשמים נוספים
- שינויים במצב הרוח, רמות אנרגיה וריכוז
- הסתרת השימוש בתרופות מאחרים
- גניבת תרופות או זיוף מרשמים
הטיפול בהתמכרות לתרופות דורש גישה מיוחדת, שכן במקרים רבים התרופה נלקחה בתחילה למטרה רפואית לגיטימית. הטיפול כולל לרוב גמילה הדרגתית תחת פיקוח רפואי, טיפול לניהול הכאב (אם זו הייתה הסיבה המקורית לנטילת התרופה), וטיפול פסיכולוגי.
התמכרות להימורים
התמכרות להימורים, המוכרת גם כהימור פתולוגי, היא הפרעה התנהגותית שבה אדם אינו מסוגל להתנגד לדחף להמר, ללא קשר להשלכות השליליות על חייו. בניגוד להתמכרויות לחומרים, זוהי התמכרות התנהגותית, אך המחקר מראה שהשינויים המוחיים דומים לאלה המתרחשים בהתמכרויות לחומרים.
סימנים לזיהוי התמכרות להימורים:
- עיסוק אובססיבי בהימורים
- צורך להמר בסכומים גדולים יותר כדי להשיג את אותה התרגשות
- אי-שקט או עצבנות בניסיון להפחית או להפסיק להמר
- שקרים לגבי היקף ההימורים
- פגיעה במערכות יחסים, בעבודה או בהזדמנויות חינוכיות בשל ההימורים
- הסתמכות על אחרים לסיוע כלכלי בשל הפסדים בהימורים
הטיפול בהתמכרות להימורים כולל בעיקר גישות פסיכולוגיות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), ייעוץ פיננסי וקבוצות תמיכה. במקרים מסוימים, תרופות עשויות לסייע בטיפול בהפרעות נלוות כמו דיכאון וחרדה.
התמודדות עם התמכרות: מסלולי טיפול
עבור האדם המכור:
- הכרה בבעיה: זהו הצעד הראשון והקריטי ביותר. הכרה בקיום הבעיה מאפשרת לאדם לפנות לעזרה.
- הערכה מקצועית: פנייה לאיש מקצוע (רופא, פסיכיאטר, מומחה להתמכרויות) לקבלת הערכה מקיפה והמלצות טיפוליות.
- גמילה פיזית: בהתמכרויות לחומרים, תהליך הגמילה הפיזית עשוי להיות מאתגר ולעתים אף מסוכן. לכן, חשוב שהוא יתבצע תחת פיקוח רפואי, אם במסגרת אשפוזית ואם במסגרת אמבולטורית.
- טיפול פסיכולוגי: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול באמצעות ראיון מוטיבציוני, טיפול משפחתי ועוד, יכולים לסייע בהתמודדות עם הגורמים הפסיכולוגיים להתמכרות.
- תמיכה קבוצתית: קבוצות בשיטת 12 הצעדים כמו AA, NA או GA מספקות תמיכה חשובה ומסגרת של אחריות ומחויבות.
- טיפול תרופתי: במקרים מסוימים, טיפול תרופתי עשוי לסייע בהפחתת תסמיני גמילה, בהפחתת הכמיהה לחומר, או בטיפול בהפרעות נלוות כמו דיכאון וחרדה.
- מניעת הישנות: זוהי אסטרטגיה ארוכת טווח הכוללת זיהוי טריגרים, פיתוח מיומנויות התמודדות, ובניית רשת תמיכה.
עבור בני משפחה וחברים:
- חינוך עצמי: למידה על ההתמכרות ועל דרכי הטיפול יכולה לעזור לכם להבין טוב יותר מה עובר על יקירכם ואיך לתמוך בו באופן יעיל.
- שמירה על גבולות בריאים: חשוב להבחין בין תמיכה לבין אפשור. תמיכה משמעה לעודד את האדם לקבל עזרה ולהישאר בטיפול, בעוד שאפשור מתייחס להתנהגויות שלמעשה מאפשרות את המשך ההתמכרות.
- טיפול עצמי: התמכרות של אדם קרוב משפיעה גם עליכם. חשוב לדאוג לבריאותכם הפיזית והנפשית, ולפנות לקבלת עזרה בעצמכם במידת הצורך.
- תמיכה קבוצתית: קבוצות יכולות לספק תמיכה, הבנה ומידע מבני משפחה אחרים שמתמודדים עם אתגרים דומים.
- התערבות: במקרים שבהם האדם המכור מסרב להכיר בבעיה, התערבות מתוכננת היטב בהדרכת מומחה יכולה לעתים לסייע.
דיסקליימר: המידע הניתן במאמר זה נועד למטרות מידע כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי או טיפולי מקצועי. אם אתם או אדם קרוב מתמודדים עם התמכרות, פנו לקבלת ייעוץ מקצועי מאיש מקצוע מוסמך בתחום הטיפול בהתמכרויות.