במאמר שפרסם כאן, התייחס היועץ האסטרטגי בועז ליברמן למשמעות ביקורו של אבו מאזן בדמשק, שם נפגש עם נשיא סוריה החדש, אל ג'ולאני. ליברמן מגדיר את האירוע כ"אחד הרגעים המסעירים והמסוכנים של הזירה הפלשתינית בעשור האחרון", ובמאמרו הוא גם מסביר מדוע, ולא אפרט כאן, כל נימוקיו נכונים ונכוחים.
בשורות אלה אני מבקש רק לשאול שאלה אחת קטנה, שאותה אני חוזר ושואל לא פעם בתקופה האחרונה בהזדמנויות שונות בהן נצפה אבו מאזן במסעותיו ברחבי העולם, פעם בקהיר, פעם בדובאי, פעם בבימת האו"ם בניו יורק ופעם בדמשק, ואשאל זאת שוב גם הפעם:
במרוצת השנים לא פסק יו"ר הרש"פ, אותו אבו מאזן המשוטט ברחבי העולם, להוביל מערכה דיפלומטית ומשפטית נגד ישראל. הוא ושלוחיו מובילים את הגורמים הקוראים להחרמתה של ישראל בטריבונאלים בינלאומיים ולהעמדה לדין של מנהיגי ישראל ומפקדי צה"ל. האיש חזה בכל זוועות השבעה באוקטובר ועד היום לא מצא לנכון לגנות את הטבח הנורא ביותר שנעשה בעם היהודי מאז השואה. האיש הזה גם לא מפסיק לנסות ולקיים מגעים, מוצלחים יותר או פחות, להקמת ממשלת אחדות עם החמאס, ככל הנראה מתוך הבנה שהפערים בין ארגונו לחמאס זעירים אם בוחנים את יעדם של הארגונים, השמדתה של ישראל והקמת מדינה פלשתינית תחתיה.
אני משוכנע שלא צריך להזכיר זאת לקוראי שורות אלה, ובכל זאת אעשה זאת למען הבנת העניין: האיש הזה הוא שהכריז כי גם אם יישאר דולר אחד בקופת הרש"פ הוא יועבר קודם כל למחבלים ומשפחותיהם ורק לאחר מכן לצרכי כלכלה לבני עמו, ואכן הוא לא מפסיק להעביר משכורות למחבלים ובני משפחותיהם על פי תעריף דמים אכזרי, ככל שהעונש שהושת על המחבל גבוה יותר, כך משכורתו גבוהה יותר. האיש הזה מקפיד לפגוש מחבלים לאחר שחרורם, לעודד את בני משפחותיהם ולהאדיר את שמם. תחת הנהגתו ממשיכה מערכת החינוך הפלשתינית לגדל דור מוסת של מחבלים עתידיים, תחת הנהגתו מלבה התקשורת הרשמית של הרש"פ כל ניצוץ תבערה אנטי-ישראלי, תחת הנהגתו ממשיכים להיקרא כיכרות, טורנירי ספורט ומוסדות על שם ארכי מחבלים, מה שלא מותיר ספקות לגבי מה שהאיש חושב עלינו ועל עתידנו כאן בארץ הזו.
בקיצור, בצדק רב שבה ממשלת ישראל וטוענת בלהט שמדובר בטרוריסט בחליפה, וממש משום כך אני מבקש, וכאמור לא בפעם הראשונה, לשאול את ממשלת ישראל, אז למה, אם כל זה נכון, הוא ממשיך לטייל בעולם ולפזר בבירות תבל זרעי רעל נגדנו?
אותו מחמוד עבאס המכונה אבו מאזן מחזיק בארנקו תעודת VIP (אם מישהו לא מבין את ראשי התיבות, אז – אדם חשוב מאוד, לא פחות) שמאפשרת לו לצאת ולבוא מהמוקטעה שברמאללה לכל אותם מסעות. התעודה הזו, שלא רק הוא מחזיק בשכמותה, מאפשרת לרכבו לחלוף על פני מחסומי צה"ל ללא בדיקה, לצאת את גבולה של ישראל מזרחה לירדן ומשם לשוטט בעולם כאוות נפשו. את התעודה הזו הוא לא מדפיס בבית דפוס מאובק בשכם או רמאללה. מי שמעניק לו את התעודה הזו היא ממשלת ישראל, היא ולא אחרת. בלעדי תעודה שכזו יצטרך אבו מאזן לבחור אם הישאר בחו"ל או במוקטעה. אז אם הוא כזה אויב מסית ומדיח, מלבה שנאה ואנטישמיות, למה התעודה שלו עדיין בתוקף?
האמת היא ששאלתי את השאלה הזו לא רק כאן, אלא גם את אחד האחרונים ששימשו כאן בתפקיד שר החוץ. השר השיב לי אז שמדובר בשאלה חשובה שאכן שווה בדיקה (מוזר, לא חשבתי שצריך אותי כדי להעלות את השאלה הזו, אבל שיהיה...) ושאולי נכון להפנות אותה לשר הביטחון. צר לי, אבל לא ראיתי שמישהו בדק, שאל או תהה על כך מקרב חברי הממשלה, ואותו אבו מאזן ממשיך לטייל בעולם באין מפריע, מסכסך ומתסיס, זומם ורוקם, מסית ומלהיט, מאיים ונואם, ואצלנו ממשיכים לקונן על פועלו וממשיכים הלאה כאילו כלום.
אז נכון, הפעם סירב ראש הממשלה, נתניהו, לאשר למסוקים ירדניים להטיס את אבו מאזן מרמאללה לדמשק, אבל אבו מאזן יודע להסתפק גם ברכב השרד שלו, כאמור בחסות התעודה ההיא. אז הצעד שבו נקט נתניהו אולי נחמד, אבל רחוק מלהיות מספק.
בקיצור, אולי הפעם מישהו יסביר לנו איך ולמה הגיע אבו מאזן לדמשק?