אז האם מערכת החינוך מעריכה יותר מקצועיות או ערכים? למה אני שואל? כי שמעתי על הורים שמוכנים לשלם הרבה כסף על שיעורי תגבור ברובוטיקה, טיסנאות, מחשבים, מתמטיקה ואנגלית.
עוד לא שמעתי על הורים שמוכנים לשלם על שיעורי תגבור בשמירת הלשון או במוסר. יש אמנם הורים בחמ"ד שמשלמים על שיעורי תגבור תורניים אבל בעיקרון נראה שההישגיות תופסת מקום נכבד בתעדוף של ההורים.
אחת מהשאלות שמעסיקות אותי לאחרונה היא לו יצוייר ששני מועמדים מציעים את עצמם לתפקיד מורה מקצועי למתמטיקה אנגלית או מחשבים: אחד מקצוען על אבל אדם פחות מרשים. ואחד מקצוען פחות מרשים אבל בן אדם על...את מי המנהל ייקח? מי יוכל לתרום לו יותר לשם ולהישגים של בית הספר? האם אנחנו באמת נושמים את המשפט ש'כל מורה מקצועי הוא גם מחנך?'.
בשבוע שעבר קיבלתי את המכתב הבא, מאמא בשם מיכל שסיפרה לי על הטרמפ שקיבל הבן שלה ועל התובנות שהיא הסיקה כתוצאה מהסיפור שסיפר לה:
היום בבוקר הבן שלי פגש בטרמפיאדה ליד 'הר חומה' את המורה שלו לאנגלית שפוטר מבית הספר בגלל שלא לימד בקצב שסיפק את רצון ההורים.
בגלל שהמורה כבר לא מלמד בבית הספר הוא עצר לבן שלי טרמפ (אם הוא היה ממשיך להיות מורה זה היה אסור) ואחרי שהבן שלי נכנס המורה שלו לשעבר ראה חייל מילואים עם תיק ענק שגם חיכה לטרמפ והיה על אזרחי.
כשהמורה לאנגלית שאל את החייל מבעד לשמשת המכונית לאן הוא צריך, ענה לו החייל שהוא צריך להגיע לבית שלו ב'פני קדם'.
הבן שלי ידע שהמורה שלו גר ביישוב אלעזר, שהוא נמצא כמה דקות מהישוב אפרת שאנחנו גרים בו.
הוא חשב שהמורה יקדם את החייל לכיוון פני קדם אבל בוודאי שלא ייסע לשם בעצמו...
המורה לאנגלית אמר לחייל בחיוך: "אין בעיה, אני אקח אותך" והוא שאל את הבן שלי אם הוא ממהר, כי אם כן הוא יכניס אותו קודם כל ליישוב.
הבן שלי אמר שהוא לא ממהר וככה הוא ראה איך שהמורה הנהג נסע במיוחד ל'פני קדם' ועשה ג'סטה מטורפת לחייל הזה.
אחרי שהוריד את החייל, הבן שלי סיפר לי שהחייל אמר לו בהתנצלות ובחיוך מבוייש: "אין לי מילים להודות לך, עזרת לי להגיע למשפחה שלי מהר אחרי שכל כך הרבה זמן לא ראיתי אותם" והמורה ענה לו:
"אתה צוחק עליי? עזבת את העסק שלך ואת המשפחה שלך. לא ראית את הילדים. סיפרת שחזרת אחרי ארבעים יום בעזה ואתה מרגיש שאין לך מילים להודות לי? אתה הגיבור כאן...זה המעט שאני יכול לעשות".
אלא שבחזור, ליד אפרת, הבן שלי והמורה ראו בתחנה עוד בחור צעיר על אזרחי עם תיק ענק וM16 ושוב המורה עצר ושאל לאן הוא צריך
"לירושלים", ענה הצעיר. הבן שלי אמר לי שהוא נדהם לראות איך שהמורה חייך אל הצעיר וענה לו: "אחלה אחי, תעלה" ואז הוא אמר לבן שלי שהוא יוריד אותו בבית בדרך לירושלים והסביר לו שמבחינתו החיילים ובעיקר המילואימניקים האלו הם גיבורים, קדושים והדבר הכי נשגב שיצא מהעם שלנו. וכל שירות או עזרה שהוא יכול לתת להם, זה יהיה מבחינתו לכבוד.
"אנחנו לא מגרדים את הסוליות שלהם, תאמין לי". הבן שלי אמר לי שהוא אמר לו לפני שהוא הוריד אותו.
כשהבן שלי הגיע לבית הוא אמר לי: "אמא, אולי ההורים ביקשו לפטר את המורה לאנגלית הזה כי הוא לא עמד בקצב לטעמם, אבל את השיעור שהוא לימד אותו בנסיעה הזו אני בחיים לא אשכח וזה היה השיעור החשוב ביותר שאי פעם לקחתי מבית הספר".
ולך אבינועם אני כותבת....חבל שמערכת החינוך שאני מאוד מעריכה אותה ואני יודעת שהיא מנסה ועושה גם דברים טובים לא הפעילה במקרה הזה יותר שיקול דעת ומפטרת מורים כאילו שמדובר בAI.
אולי הם יקבלו מורה יותר טוב, אבל אין ספק שהם החמיצו בן אדם נדיר מיכל א".