סיגי כהן, אמו של אלי-ה ששב מהשבי לאחר למעלה מ-500 ימים, התארחה באולפן ערוץ 7 ושיתפה בתחושות המורכבות שמלוות את המשפחה מאז חזרתו.
לדבריה, לצד השמחה, נוכחת כל העת גם הדאגה הרבה לחבריו לשבי שעדיין לא שבו. "לאלי-ה עדיין אין שגרת יום. הוא חזר ושם את עצמו במקום של לדאוג לחברים שלו שהוא השאיר מאחור. הוא חש את אלון אהל כל הזמן. הם היו יחד שנה וארבעה חודשים עד שאליה חזר והשאיר אותו שם לבד. זה קשה לאלי-ה כשהוא יודע מה אלון עובר שם ובמיוחד כשהוא לבד ואין כעת מי שיתמוך בו".
לאחר שובו שיתף אלי-ה את משפחתו במה שעבר עליו במהלך השבי. "אלי-ה כבר בהתחלה סיפר על כל מה שעבר ובשלב מסוים הפסיק לדבר. באחד הימים הוא שמע שאני אומרת שאינני יודעת דברים מסוימים ממה שעבר ולכן ביקש שאשאל כדי שאדע הכל".
אחד הרגעים הקשים ביותר עבורו, מספרת סיגי, היה הרעב המתמשך. "זה סוג אחר של רעב ממה שאנחנו מכירים, כשאי אפשר לזוז לשום מקום, והייתה המון מלחמה פסיכולוגית. מה שהחזיק אותו היה האמונה בקב"ה ותמיד הוא ראה לנגד עיניו את המשפחה וידע שיש לו לאן לחזור. התקווה והאמונה בבורא עולם גרמו לו להרגיש שהוא עוד יצא משם".
כהן מתארת שגם היא התחזקה באמונה במהלך התקופה: "גם אני בשנה וחצי הזו, למרות שאני באה מבית דתי, מאוד התחזקתי. בסופו של דבר אתה מבין שאין עוד מלבדו. שאין אף אחד, חוץ מבורא העולם, שיכול להחזיר לנו את הילדים. יש כאן הרבה שליחים בשר ודם שיכולים לעזור, אבל בסופו של דבר זה רק הקב"ה. שמענו גם משורדי שבי שהם זעקו לבורא העולם שיציל אותם. אלי-ה השתמש באמונה הזו, התפלל ולימד וחיזק את מי שהיה איתו בשבי. עוד לפני שהוא שוחרר סיפרו לי שהוא התחזק וגם חיזק אחרים".
למרות ציפיות המשפחה לשוב לשגרה לאחר השחרור, מתברר כי המציאות מורכבת יותר. "הייתי בטוחה שאלי-ה יבוא, שבוע-שבועיים נטפל בו, והכל יחזור לשגרה. זה הפך דווקא יותר קשה. אתה מרגיש כמו לידה מחדש. קיבלנו ילד בנס, הוא הפך משבוי לנס גלוי. כל התעצומות שהיו לנו בתקופה הזו בשביל המאבק להשיב אותו הביתה, החומה שהעמדנו כדי להיות חזקים נפלה, ואז הייתה נפילת מתח מטורפת עבורנו - ממש התרסקות".
סיגי מסיימת בתחושת שליחות מתמשכת כלפי שאר החטופים. "אני מרגישה היום שיותר קשה לי מאשר בזמן שהבן שלי היה שם. אנחנו יודעים מה החטופים עוברים שם - ובתור אמא שעברה את הסיוט הזה יודעת מה המשפחות של החטופים עוברות - וזה קשה ואי אפשר להמשיך בשגרת החיים. המטרה הראשונה של מדינת ישראל צריכה להחזיר את כולם הביתה - החיים לשיקום והחללים לקבורה - כי כולם צריכים לסגור מעגל".
לאחר שחזר מהשבי הגיע אלי-ה למיגונית ממנה נחטף והניח שם תפילין. "אלי-ה הרגיש תמיד מחובר לבורא עולם ועד היום הוא מניח תפילין. זו היתה הדרך שלו להודות לקב"ה. הנחת התפילין במיגונית הייתה איזו סגירת מעגל, לומר הנה אני פה וחזרתי בזכות האמונה בבורא העולם. הוא אמר לי שהוא הרגיש משוחרר שם".