מחר נצעד אישתי ואני באושוויץ במצעד החיים ונביא לשם את רוחו של בנינו יהונתן הגיבור בגיבורים. היא תתמזג עם עוז רוחם של אסירי המחנות והאימים.
רוחו של מי שנולד לעם חופשי וחייל גאה בצבא, עם רוחם של השומרים על צלם אנוש בתוך ההפכה. רוחו של ילד ישראלי החי בחרות בביטחון ובונה את ארצו האהובה, עם רוחם של פזורים, מעבירי לפיד האומה מדור לדור, בנתיבי הגולה. ורוחה של גבורה ארצישראלית של מלחמה, עם רוחה של גבורת קידוש החיים בגיא ההריגה. אותו השורש אותה העוצמה.
למען דעת ולהסיר כל טעות איומה ומחשבה פסולה שמה שמחבר בינינו הם אויבינו, תאבי הרצח והשנאה, ומי שמגדיר אותנו כעם הם היטלר, סינוואר ושאר אבות הטומאה.
כי הלקח האמיתי של השואה הוא לא של אויב משותף, אלא של מכנה משותף. הקשר בינינו הסודי, העוצמתי, המוחש עד כדי מגע, הוא שהטריף ומטריף את אויבנו עד אובדן דעה, ממידאנק ואושויץ שבפולין ועד ישובי עוטף עזה.
כולנו אחד. מחוברים בקריאת ישראל שְׁמַע. ואנו, אמא ואבא שכולים, כוחות נקבל - מלצעוד עם סמל העצמאות - נשיא ישראל. מלצעוד עם נחלצים משבי - בזכות עם גואל. מלצעוד עם פצועים - גיבורי המלחמה להלל ומלצעוד עם שורדי השואה - השראה לתקומת ישראל.
והכאב הנורא על נוראות השואה לא יסתיר את השמחה על הקמת המדינה. והכאב הנורא על יהונתן הבן הנפלא, לא יפחית את שמחת הצלה - כאז כן עתה.
ונזכור שמעבר לכל המחלוקות אנחנו עם נפלא. שמחבר בין 'אין' כואב, ל'יש' של שמחה.
ובלב מלא תודה נזכור את מקימי המדינה, שקמו מתוך ובגלל זוועות השואה. תודה לנשיא המדינה על ההזמנה. זכות גדולה.