דמיינו רופא בכיר, מנתח ותיק ובעל שם, שנכנס לחדר הניתוח עם צוותו, מתעלם מהתראות מוקדמות, מתנהל בביטחון מופרז – והחולה על שולחן הניתוח מת.
לא בגלל גזרה משמיים, אלא בגלל התרשלות ברורה, כישלון מערכתי ואי־קבלת החלטות.
האם מישהו היה מעלה על דעתו להשאיר את אותו רופא בתפקידו? ודאי שלא. אז איך ייתכן שכאשר מדובר בראש השב"כ, רונן בר – אדם שכשל בתפקידו, והמדינה כולה שילמה בדם – הוא ממשיך לכהן כאילו דבר לא קרה?
בר, בהיותו ראש שירות הביטחון הכללי, היה אמון בדיוק על מה שקרה ב־7 באוקטובר: מניעת חדירה של טרוריסטים לשטח ישראל, הגנה על אזרחי עוטף עזה, חיזוי איומים ושיבושם מבעוד מועד. במקום זאת קיבלנו את היום הקשה בתולדות המדינה. מאות נרצחו, אלפים נפצעו ונחטפו, והאמון הציבורי בשירותי הביטחון התרסק.
במקום לקחת אחריות, בר נשאר בתפקידו, ובמקום להתמקד באויבי המדינה, השקיע את מרצו בחיפוש שדים פנימיים. החקירה שיזם, בשיתוף היועצת המשפטית לממשלה, לא כוונה נגד חוליות חמאס אלא נגד "כהניזם" מדומיין במשטרה. כן, בזמן שהטרור הפלשתיני מתארגן, משתכלל ותוקף – ראש השב"כ בוחר לחפש אג'נדות פוליטיות בתוך כוחות הביטחון.
המציאות הזאת לא רק אבסורדית, היא מסוכנת. בעוד המערכת הפוליטית מתכופפת בפני פרשנויות משפטיות, ובר משדר מסרים סותרים וחוסר נאמנות לממשלה הנבחרת, השטח בוער. הציבור מבין זאת, ולכן גם לא נענה הפעם לקריאות המחאה. גם בשמאל מתחילים להבין: מי שמנהלים כאן את המדינה באמת אינם נבחרי הציבור, אלא קומץ פקידים שלא רואים עצמם כפופים לשלטון נבחר.
רונן בר לא מתפקד עוד כראש שירות ביטחון, אלא כפעיל פוליטי במדים. במקום לשרת את המדינה, הוא עסוק בחתרנות, בפוליטיזציה ובאכיפה בררנית. הוא בוחר להתעלם מעבירות חמורות, כל עוד הן משרתות את "המחנה הנכון", ויוצא במסע טיהור פוליטי כלפי קצינים וחיילים מהצד השני. זהו שימוש ציני ומסוכן בכוח שניתן לו. לא לשם כך הציבור מינה את נבחריו.
הבעיה איננה רק בר, אלא המבנה המאפשר לו להישאר בתפקיד. ראש ממשלה – כל ראש ממשלה – אינו יכול ולא צריך לעבוד עם אדם שהוא לא סומך עליו. אם בג"ץ שוקל להתערב בהחלטת ראש הממשלה להדיח את בר, מדובר בשיבוש מוחלט של עקרונות הדמוקרטיה. במדינה דמוקרטית הציבור קובע, לא הפקידות. ואותו ציבור ממנה ממשלה, והממשלה ממנה את ראשי השירותים. העובדה שבר ממשיך לכהן חרף מחדליו, חרף חוסר האמון מצד ראש הממשלה וחרף שורת מהלכים חתרניים היא בגדר הפקרות. זו לא רק פגיעה במשילות, זו פגיעה ישירה בביטחון המדינה.
אם רופא מנתח שנכשל מודח מיידית, קל וחומר כשמדובר במי שאחראי לחיי מיליוני אזרחים ולביטחון הלאומי. טוב שהציבור מתחיל לראות את האמת – במה עסוקים ראשי מערכות הביטחון והמשפט. לא באויב, אלא בנו. לא בהגנה, אלא בפוליטיקה. הגיע הזמן לעצור את ההצגה הזאת. לא בגלל ימין או שמאל, אלא משום שכללי המשחק הדמוקרטי דורשים זאת. מי שנכשל - מפנה את מקומו. מי שמסרב להוראות הדרג המדיני - עובר את הקו. ומי שמנצל את תפקידו לרדיפת יריבים אידאולוגיים - צריך ללכת, כאן ועכשיו.