את שמו של הרב מאיר מאזוז אני מכיר מאז שאני זוכר את עצמי. בבית אבא וסבא, המרא דאתרא היה הרב מאזוז.
שנים רבות לפני שנכנסתי לעולם הישיבות הדתי־לאומי, הכרתי וביקרתי כילד וכנער בישיבת 'כיסא רחמים', הישיבה שהקים הרב מאזוז יחד עם אחיו הרב צמח, ייבדל לחיים טובים וארוכים. מחלון ביתנו בגבעת שמואל היה אפשר לראות את גג הישיבה, שעליו מתנוסס עד היום שם ה' כשלט חוצות ענק.
בהיותנו משפחה מיוצאי תוניסיה, זו תמיד הייתה גאווה לנו ולעדה - שאומנם לא כולם יודעים, אבל לנו ישנו אחד מגדולי הדור, שממשיך את השושלת המפוארת של יהדות תוניסיה. מספריו ומשיחותיו של הרב מאזוז למדתי להכיר את תלמידי החכמים של ג'רבה ותוניס. להלן כמה מהם, שרבים מאיתנו אינם מכירים את שמותיהם, אך הם חלק מענף ענק של לימוד ועיון תוניסאי הנמשך מאות שנים, בהם הרב מרדכי אמייס הכהן, הרב שאול הכהן - מחבר ספר 'לחם הביכורים', הרב ישועה בסיס, בעל 'משמרות כהונה' הרב אברהם הכהן יצחקי, ועוד רבים אחרים.
אף על פי שדמות הרב הייתה נוכחת במשפחתנו, זכיתי לפגוש אותו פנים אל פנים רק פעמיים: הפעם הראשונה הייתה לפני הגיוס, כאשר אבי הכניס אותי אליו לקבל ברכה. הוא היה חם ולבבי, בירך אותי שאלך לשלום ואשוב לשלום, התעניין בישיבת מצפה רמון שלמדתי בה, ושוחחנו מעט בהלכה. המפגש השני היה לפני שלוש שנים, בביקור של משלחת רבנים מהציבור הדתי־לאומי אצל הרב. הפגישה נערכה בבית הכנסת שלו בבני ברק, ללא מלווים, ללא משב"קים. פשטות וגדלות במקום אחד.
להלן קווים קצרים לדמותו: בקיאות פנומנלית בכל מקצועות התורה, שליטה מוחלטת בכל רחבי הש"ס והפוסקים, עמידה על לימוד בשיטת העיון התוניסאית הכוללת לימוד מהרש"א ומהר"ם על הסדר, ודקדוק אין־סופי ברש"י. הרב שילב ידע רחב בכל הספרות התורנית, הכוללת גם ספרים בתחום מחשבת ישראל כמורה נבוכים ועוד. הוא רכש ידע מקיף מספרי מחקר, והיה מצטט מהם. היה לו זיכרון פנומנלי, ולא פעם היה מצטט מספר שבו עיין לפני עשרות שנים. כמו כן עודד את תלמידיו לכתוב חידושי תורה. הרב זצ"ל היה בקי גדול בתנ"ך ודחף ללמוד אותו על הסדר בקביעות, דבר שאינו שכיח בציבור החרדי. לימוד טעמי המקרא וקריאת התורה היו אצלו יסוד חינוכי מגיל ינקות, והדבר ניכר בתלמידי הישיבה. אחד מתלמידיו המובהקים הוא הרב משה לוי, שכתב את הספר המוכר 'מנוחת אהבה' על הלכות שבת. זהו חלון הצצה נהדר לדרך הלימוד של הישיבה.
כמו כן הרב עסק רבות בדקדוק הלשון, מפסוקי התנ"ך ועד לראשונים ואחרונים שכתבו על כך. הדבר ניכר גם בעיסוקו הכביר של הרב זצ"ל בפיוטים. עלוני 'בית נאמ"ן' (נאום מאיר ניסים, כך היה חותם את שמו) נפתחו לעיתים קרובות בתודה לפייטן כפיר פרטוש ובעיון מחודש ומדויק במילים שהושמעו, מריה"ל, אבן גבירול או חכמי ישראל אחרים. ואכן בהלווייתו קיבל קהל המלווים חוברת קטנה ובה פיוטים שהרב ביקש שייאמרו במסע ההלוויה. בפיוט האחרון, 'בן אדמה', היו הערות והארות של הרב עליו. עיסוקו המדוקדק של הרב בסידורים ובמחזורים של הוצאת 'איש מצליח' מלווה אותי עד היום בכל שבת ומועד.
אהבתו של הרב לארץ ישראל הייתה עצומה. בכל פעם שעמדה גזרה חדשה היה הראשון לזעוק, בלשון חריפה וברורה. בתקופת הגירוש מגוש קטיף צעק וזעק נגד העוול והרשע. בשל חווייתו האישית המטלטלת בעקבות רצח אביו הרב מצליח מאזוז הי"ד, שנרצח על ידי מחבל בתוניס, הרב מעולם שוכנע באמיתות "שיחות השלום" עם הערבים.
בניגוד לרוח הרווחת בעולם החרדי, הרב ביטל לחלוטין את ההבחנות בין אשכנזים לספרדים בדרכי הלימוד ובהקשרים החברתיים, תמיד ציטט וסיפר על גדולי הדורות, אשכנזים וספרדים כאחד, כתב והדגיש כי היכן שיש אמת, צריך ללכת אחריה, לא משנה מה העדה והמוצא של האומר. למי שלא בא מן העולם החרדי זה אולי נשמע מובן מאליו, אך הרב מאזוז עמל לשבור את הטאבו הזה כל חייו, כמעט לבדו. פשטות, ענווה וגדלות אמיתית: ללא מלווים, ללא משב"קים וללא התנשאות, בענווה אמיתית, ללא עסקנות פוליטית, ללא "קשקושים" סביב. אפיינו אותו גדלות אמיתית בתורה, שמירה על המסורת, הבנה פוליטית ומדינית, ללא חנופה, ללא מחויבות לקודים חברתיים, רק אמת טהורה. אהבה לחיילי צה"ל, אהבה לתחיית האומה בארצה, בלי להרכין ראש או לכופף את קומתה של תורה. הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל. חבל על דאבדין.
הכותב הוא בן למשפחה מיוצאי תוניסיה, רב הקהילה הספרדית 'קול אליהו' בגדרה, רב ומרצה בבית המדרש להכשרת רבני ערים 'שערי ציון' בבית יד נסים בירושלים