מהו שורש הקונפליקט המניע את הקפלניסטים?

באחד מימי חול המועד פסח, ראיתי באחת הרשתות סרטון שבו אנשי "מחאה" מתעדים בגאווה ובטחון עצמי השלכת פיתות בפסח לתוך מחנה של צה"ל.

מה קיוו משליכי הפיתות להביע? יש מסורות ומצוות שמסמלות את הזהות היהודית, וללא ספק, מזה 3350 שנה, החלפת הפיתה במצה בשבעת ימי חג הפסח , היא מהביטויים המובהקים של הזהות היהודית בעולם כולו. מסורת שנשמרת גם על ידי יהודים שהורחקו או התרחקו מכל מצוות התורה.

לדוגמה, אחד מגדולי המתמטיקאים שחיים היום בישראל שהיגר ממוסקבה ישר להרוורד בשנות השבעים המוקדמות, ומשם עלה לארץ, סיפר לי שכל שידע על זהותו היהודית ברוסיה הסובייטית היה פריט אחד בלבד, המצה בפסח. זו היתה זהותו. בהזדמנות אחרת, כאשר ביקרתי ברוסיה הסובייטית הקומוניסטית (בשלהי קיומה) בהזמנת האקדמיה למדעים במוסקבה, פגשתי יהודי שרצה להראות לי שהוא אכן יהודי והראה לי שיש לו מצה. זה כל מה שהיה לו כדי להביע את זהותו היהודית.

כנראה שמשליכי הפיתות מבינים כמו היהודים הנאחזים בזהותם תחת מגפי האנטישמיות, שהמצה היא סמל של זהות יהודית. לפיכך משמעות השלכת הפיתות היא סמל למאבק למחיקת הזהות היהודית של מחנות צה"ל.

זו פעולה שמסמלת את השאיפה הקמאית לביטול הזהות היהודית של המדינה, שבגינה קבע בן גוריון את הכלל שצה"ל יקיים את המסורת היהודית וכל הישראלים ישרתו בצבא אחד. בן גוריון שלא היה משומרי השבת הבין שהחוט המקשר את הישראלים לזהותם היהודית הוא המסורת. הוא הבין שזהו תנאי קיומי לאומי.

לפעולת השלכת הפיתות יש שתי משמעויות כלליות.

ראשית, כאן לנגד עינינו נחשף שורש המשבר המוציא מפגינים לרחוב קפלן ולרחוב עזה מזה שנים אחדות. פעולה זו חושפת את את הכח המניע של מחאת קפלן ואת פניה האמיתיים של המחאה הפוליטית הרועשת ברחובותינו מאז האחד בנובמבר 2022. זו לא מחאה פוליטית נגד הממשלה, אלא נגד הזהות היהודית שבן גוריון רצה לבצר גם במחנות צה"ל.

המחאה אינה מחאה נגד מחנה פוליטי או נגד מנהיג פוליטי. זו מחאה בגין החרדה מפני עצם היותה של המדינה, מדינה היהודית. למוחים זורקי הפיתות כדאי להזכיר שבדרך זו הם לא יצליחו לבטל את הזהות היהודית של המדינה, הם רק מחזקים את התובנה שחיפוש הזהות היהודית הוא הפתרון.

ואכן הלוחמים העושים מאות ימי מילואים במחוזות עזה כשועלי שמשון בשעתם מחפשים את הזהות היהודית. הדור השלישי של המפעל הציוני, הוא דור חיפוש הזהות היהודית. המתקפה האנטישמיות של 7.10 הבהירה לדור זה שרק אחיזה איתנה בזהות היהודית מאפשרת את המאבק ברוצחים שפלשו למולדתנו בבוקר שמחת תורה תשפ"ד.

המשמעות השניה של הפעולה נגד הזהות נמצאת מסביבנו ובתוכנו.

לפני שנים אחדות שמעתי עדות על מחבל פלסטינאי בכלא ישראלי שראה סוהר אוכל לחמניה ביום הכיפורים ואמר שעכשיו הוא יודע שארגונו ינצח. הפירוש פשוט, מדובר בארגון שיסודו הוא האמונה הדתית, חשיבתם דתית, אמונתם מחייבת, והם מבינים ששמירת המסורת היא מקור כוחם ואי שמירתה היא מקור חולשת היהודים. כל פעולה של לחימה נגד הזהות היהודית מתפרשת בתודעתם של האיסלמיסטים כהחלשה של המפעל הציוני והפיכתו לטרף קל ללוחמים בשם אללה.

האם ישראל הקפלניסטית מסוגלת להבין את החשיבה והפעולה האיסלמיסטית?

זורקי הפיתות מעודדים את האויב המאזין לכל הרשתות ובוחן כליות ולב של הישראלים. בעזה ובדוחה, וגם בשכם, טולכרם ובגליל מתעודדים ומצפים להזדמנות הבאה לתקוף את היהודים שהם בעיניהם שמשון גזוז מחלפות, גוף ללא רוח וללא יכולת להאבק על עצם קיומו.

הכותב הוא חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי