הזירה המשפטית הבינלאומית היא כלי מרכזי במאבק בטרור. למרות זאת, מדינת ישראל טרם גיבשה מדיניות מסודרת או הקימה גוף ממשלתי ייעודי שיתמוך באזרחיה שמבקשים למצות את הדין עם מדינות, ארגוני טרור וגורמים בינלאומיים שאחראים לפגיעה ביהודים ובישראלים.
מדינת ישראל נמצאת במלחמת קיום. מאז 7 באוקטובר אנחנו נלחמים כדי להביס את אויבנו וכמובן להחזיר את חטופינו, כמו גם לייצר עתיד שבו לאויבינו לא תהיה האפשרות לפגוע בנו. לאחר החזרת החטופים, הניצחון לא יושג ביום אחד וגם לא בזירה הצבאית לבדה. מדובר במאבק מורכב, ארוך שנים, אותו יש לנהל בכל החזיתות: הצבאית, הכלכלית, הדיפלומטית, התודעתית והמשפטית.
בשנים האחרונות, וביתר שאת לאחר מתקפת הטרור של 7 באוקטובר, אזרחים ישראלים, בהם רבים שמחזיקים באזרחות כפולה, מגישים תביעות משפטיות במדינות שונות כנגד הרשות הפלסטינית וגורמים נוספים בשל מעורבותם העקיפה והישירה בפעולות טרור. לדוגמה, הוגשה תביעה בוושינגטון נגד בשאר מסרי, מיליארדר פלסטיני-אמריקאי, בטענה שסייע בהקמת תשתיות טרור של חמאס ברצועת עזה. תביעות נוספות הוגשו כנגד גופים כמו אונר"א, בשל סיוע עקיף לחמאס, ונגד רשת אל-ג'זירה, בטענה כי הפיצה תכנים המעודדים אלימות והובילו למעשי טרור.
לתביעות אלה, שמשמשות כחזית נוספת במאבק בטרור, עשויה להיות השפעה משפטית וציבורית מרחיקת לכת, כיוון שהן מבקשות לקבוע גבולות ברורים באשר לאחריות המשפטית והמוסרית של תומכי הטרור.
למרות זאת, מדינת ישראל טרם גיבשה משנה סדורה ומוסדית לזירה זו. אזרחים הפונים לערכאות משפטיות בחו"ל פועלים לרוב לבדם, ללא סיוע ממשלתי רשמי, בלי ליווי מקצועי ולעיתים גם בלי תמיכה כלכלית של המדינה. אמנם קיימים ארגוני חברה אזרחית שמסייעים לקורבנות טרור להגיש תביעות משפטיות בחו"ל, אך מדובר בסיוע חלקי ומוגבל שאינו יכול להוות תחליף למדיניות אסטרטגית לאומית מקיפה ומובנית. בהיעדר גוף מרכזי, קשה לנהל מהלך רחב טווח, מתואם ואפקטיבי במערכה המשפטית הבינלאומית.
כך יוצא שבעוד ישראל נהנית מיתרון ברור בזירה הצבאית, בזירה המשפטית הבינלאומית היא מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים - הצד הפלסטיני ושותפיו פועלים באופן מאורגן ומתוחכם, תוך ניצול מנגנונים משפטיים בינלאומיים לרבות תביעות נגד בכירים ישראלים שהובילו להוצאת צווי מעצר במדינות זרות ולסיכון אישי ממשי עבור קציני צה"ל במדינות שונות בעולם. כל אלו מלווים בעליית מדרגה בגילויי האנטישמיות כלפי יהודים וישראלים, התגברות השיח הציבורי השלילי כנגד מדינת ישראל ובהתאם - פגיעה חמורה בתדמית הבינלאומית של ישראל.
אך אפשר גם אחרת. הגיע הזמן לשקול ברצינות הקמה של גוף ממשלתי ייעודי, שיפעל בשיתוף פעולה עם מערכות משפט בעולם וישדר לקהילה הבין לאומית כי ישראל רואה בזירה המשפטית כלי אסטרטגי ומשקיעה את המשאבים הנדרשים לפעול בה באופן מקצועי, נחוש וסדור. לא מדובר רק בהגנה על זכויות אזרחיה, אלא גם במהלך חיוני לקביעת נורמות משפטיות שיילחמו בעיוותים מוסריים, באנטישמיות ובסטנדרטים כפולים.
הגוף החדש יסייע כלכלית, דרך קרן ייעודית, לאזרחים ישראלים שמבקשים לתבוע גורמי טרור מחוץ לישראל. הוא יקדם שיתופי פעולה משפטיים עם מדינות ידידותיות ויקים רשת של מודיעין אזרחי לצורך איסוף ותיעוד הראיות על מעורבות בטרור או בהסתה. בנוסף, ניתן לשקול לקדם חקיקה שתאפשר לרשויות בישראל לנקוט בהליכים אזרחיים ופליליים, בשם המדינה או אזרחיה, גם בזירות משפטיות בחו"ל. צעדים אלו יחזקו את כושר התגובה וההרתעה של ישראל ויהוו בסיס למדיניות לאומית ברורה ואקטיבית בתחום שמוזנח מזה שנים.
גיבוש מדיניות משפטית ברורה תסייע לבסס ולקדם את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית ולתת בידי אזרחיה כלים אפקטיביים למאבק צודק, עיקש ויעיל מול הטרור גם מחוץ לגבולות המדינה. בטווח הארוך, לחזית המשפטית יש חשיבות עצומה, בעיקר משום שהחוק גם מעצב נורמות חברתיות. כך, כמו שפסקי דין היסטוריים בארה"ב, דוגמת Brown v. Board of Educationשינו את החוק וכתוצאה מכך גם את הנורמות והתרבות האמריקאית, כך מדיניות משפטית ישראלית חכמה, אסטרטגית וממוקדת יכולה להילחם באנטישמיות ולגדוע את שורשיה של התמיכה בטרור.
עו"ד מייקל ארנשטיין, עומד בראש הפירמה האמריקאית Ehrenstein|Sager שעוסקת במשפט מסחרי, ליטיגציה ובוררות בינלאומיות בסיכון גבוה