אריה רייטר, ששרד את השואה ברומניה כילד, השיא אתמול (רביעי) משואה בטקס הממלכתי לציון ערב יום השואה והגבורה במוזיאון יד ושם בירושלים. "ההתרגשות היתה גדולה", אמר אריה הבוקר לאילאיל שחר בתכנית "הבוקר הזה" - וסיפר לה את סיפור ההישרדות יוצא הדופן שלו.
אריה נולד בעיירה וסלוי שברומניה בשנת 1929, הבן הבכור למשפחה דתית חסידית. הוא מספר שברומניה אימצו את תורת הגזע של היטלר והחלו לחוקק נגד יהודים כבר משנת 1936. הוא מספר כי בילדותו סגרו את בתי הספר ליהודים, חוקקו חוקים שייאסרו על עורך דין יהודי להופיע בפני בית משפט, יהודים לא יכלו לנסוע ברכבת או לעשות קניות בשעות מסויימות. "החוקים באו אחד אחד", הוא נזכר. "לנו הייתה מסעדה, והיה חוק שלא יכלנו למכור יין. בלי זה היינו, צריכים לסגור את המסעדה. אז אבא שלי מצא שכן רומני, וביקש שיוציא רישיון על שמו. הוא הסכים". תוך שנים ספורות יישלח אביו של אריה למחנה עבודה, שם נרצח.
"בשנות ה-40 המשטר הפשיסטי היה כבר במלואו והתחילו פוגרומים בבוקרשט", הוא סיפר. "הביאו יהודים למשטרה וירו בהם, שחטו יהודים וכתבו 'בשר כשר' על הגופות שלהם. לקראת 1941 בא השכן ההוא ואמר שהמסעדה שלנו - שייכת לו. לא רק זה: הבית שלנו היה מול רכבת, בחזית הייתה המסעדה ומאחורה החדרים. הוא שם מנעול כדי שלא נוכל לצאת דרך המסעדה, והיינו צריכים לצאת ולהכנס דרך החלון בבית. לא הייתה לנו ברירה - עברנו לגור בצריף עץ".
אריה אף סיפר שהוא ואחיו כבר עבדו כדי לסייע בפרנסת המשפחה, כשהיו עוד בני 10-13. אך בינואר 1944 נלקח אריה למחנה עבודה גם הוא. הוא נזכר ברעב ובעבודת הפרך שעבד בה יחד עם עשרות ילדים שהגיעו למחנה יחד איתו. ב-20 באוגוסט 1944 הגיע הצבא הסובייטי למחנה ושחרר אותו. יחף ורעב, תחת הפצצות, צעד אריה כמעט 100 ק"מ חזרה לביתו. "הלכנו בשדות. אכלנו רק פירות שמצאנו ושתינו מים מהבאר". כשהגיע הביתה, שקל אריה רק 30 קילו.
אחרי השואה, הוא סיפר על מעורבותו בתנועות העלייה: "כל הפוקוס של עם ישראל היה להגיע לארץ ישראל. בכל עיר היו תנועות עלייה", אמר. הוא סיפר: "שני אחיי עלו ב-47'. אחי בנימין למד ברומניה בבית ספר מקצועי, והוא היה מהאנשים שבנו את התותח הראשון בישראל. האח השני שלי היה בין הצנחנים הראשונים בישראל".
אריה עצמו הצטרף לתנועת הנוער בני עקיבא, אסף כספים לקרן הקיימת לישראל ופעל לעליית הנוער. בשנת 1951 עלה אריה לארץ בעצמו והתאחד עם משפחתו בבאר שבע. בחייו, אריה עבד במשרד האוצר ובבנק מזרחי, שם התקדם עד לתפקיד סמנכ"ל הבנק. בד בבד השלים תואר ראשון ושני בהיסטוריה של עם ישראל. אריה כיהן במגוון תפקידים ציבוריים והקים את מוזיאון סטרומה ובית הכנסת הגדול "סטרומה", בו משמש גבאי למעלה מ-60 שנה. ב-2002 הוענק לאריה אות יקיר העיר באר שבע, כהוקרה על פועלו הציבורי. לאריה וליהודית חמישה ילדים וכן נכדים ונינים.
לסיום דבריו, התייחס אריה למצב היום, יום השואה בצל מלחמת חרבות ברזל שפרצה לפני שנה וחצי. "יש לי נכד שהוא קצין שריון, נכדה שהיא רס"ן בחיל האוויר ונכדה שהיא רס"ן בחיל הים. אם הייתי אומר את זה בשואה היו חושבים שאני משוגע", הוא אמר. "הנכדים שלי משרתים באוויר ביבשה ובים - לא ננצח את הפושעים האלה? שעשו לנו את התרגיל החמור ביותר, שהרגו ילדים ותינוקות? ברור שננצח אותם", אמר בביטחון. "יש לנו צבא הכי טוב והחיילים הכי טובים". את דבריו סיים: "אין אנחנו מבינים את הנס של מדינת ישראל. אנחנו צריכים לשמור עליה".