לימוד ערבית

הערבית היא אחת השפות הנפוצות בעולם. ישנם כיום כשלוש מאות מליון איש הדוברים ערבית ללהגיה השונים כשפת אם. בעשרים ושש מדינות הערבית היא השפה הרשמית.

כמו כן ישנם עוד כארבע מאות מיליון איש אשר אומנם מדברים בשפות אחרות אבל הערבית עבורם היא שפת קודש שבה מתפללים ולומדים. לנוכח מספר הדוברים הגבוה שלה הערבית היא אחת השפות הרשמיות של האו"ם.

מדינת ישראל ממוקמת באמצע המרחב הערבי. כך שסביבינו מאות מליונים שהערבית היא שפת אימם. זאת, בנוסף למיעוט הערבי הגדול החי בתוך מדינת ישראל.

לאור זאת היה צפוי שלימוד הערבית יתפוס מקום של כבוד במערכת החינוך הישראלית. אבל למעשה למרות הצהרות שונות מדי פעם, לימוד ערבית נמצא בשוליים.

כנראה שהסיבה העיקרית לכך היא שהשפה הבין לאומית היום היא האנגלית. לכן מירב המאמצים מושקעים בלימודה. מי שדובר אנגלית היטב יכול לתקשר עם האליטה במדינות ערב. כך שההשקעה בלימוד ערבית נראית לא כדאית.

הסיבה שניה כנראה היא שהערבית נתפסת כשפת האויב. לפיכך לימוד הערבית נתפס כלימוד לצרכי מודיעין ותודעת אויב. ממילא היא נתפסת כשפה של אנשי מודיעין בלבד.

אבל, לערבית יש גם היסטוריה יהודית עשירה מאד. רבות מיצירות המופת הגדולות ביותר שלנו נכתבו בערבית.

לדוגמא: פרוש המשנה, ספר המצות, ומורה הנבוכים, של הרמב"ם. תרגום ופרוש התורה, והנבחר באמונות ודעות, של רב סעדיה גאון. ההוכחה והראיה של הדת המושפלת – הכוזרי, של ר' יהודה הלוי.

כל הספרים הללו נחשבים לספרי יסוד ביהדות. אף על פי כן מרבית הלומדים אם לא כולם מכירים אותם רק דרך מסך התרגום לעברית. אבל, תרגום ככל שיהיה טוב, לא מעביר את הדקויות של שפת המקור.

באירופה, ואפילו במרבית המזרח, לא הייתה נגישות למקור הערבי של היצירות הללו. אבל לשימחתינו בדורינו ובמדינת ישראל אין קושי להתחבר מחדש למקור ולא להסתפק במה שעובר דרך מסך התרגום.

דוגמא לדבר היא שם ספרו של ר' יהודה הלוי:

כתב אלרד ואלדליל

פי אלדין אלד'ליל

גם בלי לדעת ערבית, ניתן לראות מיד כי כראוי ל"ראש המשוררים" (כפי שר' יהודה הלוי מוגדר בשער הרי"ף למסכת ברכות) שם הספר הוא חרוז. אבל כיצד לתרגם אותו? תרגום מילולי הוא: ספר התשובה וההנחיה של דת החסות. כמובן שכבר בשלב זה אובד החרוז. קושי נוסף הוא שדין בערבית זה זכר, דת בעברית זו נקבה.

נוסף לכך למונח ד'ליל יש משמעות רק בהקשר התרבותי הערבי ומשמעו חסות, וחלק ממנו גם השפלה. כלומר, כבר כדי להבין ולהנות משם הספר יש צורך בידיעת ערבית והבנת התרבות הערבית. אין פלא איפה שכדי לדלג על הבעיתיות הזו פשוט קראו לספר בתרגומים לעברית "ספר הכוזרי" וכך אובד חלק מהותי מהמסר שר' יהודה העביר כבר בשם הספר.

לימוד מסודר של תפסיר רס"ג לתורה, ולחלק גדול מספרי הנביאים, לימוד פרוש המשנה של רמב"ם, לימוד הכוזרי, כל אלו בלשון המקור יקרבו אותנו להבנה יותר טובה של תרבותינו ולהקל על תקשורת עם האזור התרבותי שבו אנו חיים.

כך, דרך העמקה במקורותינו נוכל גם לתקשר עם הסביבה הערבית שלנו. גם כתרבות, גם לצרכי מסחר, גם לתקשורת דיפלומטית, וגם... לצרכי מודיעין וצבא.

הכותב הוא סופר סת"ם ובעל תואר שני במזרח תיכון.

לתגובות: elizorrsegal3@gmal.com