קואליציית הארגונים הדתיים למען בריאות הנפש פועלת בבתי חולים שונים ברחבי הארץ. דליה יקובס, מתנדבת בארגון, מתארחת באולפן ערוץ 7 לשיחה על מורכבות ההתמודדות של מתמודדי הנפש, תחום אליו הגיעה בעקבות ניסיון משפחתי אישי שחוותה.
האירוע המשפחתי הוביל את דריה להיכרות עם קואליציית הארגונים הדתיים למען בריאות הנפש המעניקה קבוצת תמיכה לבני משפחה ולמתמודדים עצמם. כשחיפשו מתנדבים לארגון הצטרפה כמתנדבת לפרויקט 'גחליליות' המגיע למחלקות הפסיכיאטריות בבתי החולים כדי לשמח את המטופלים.
הארגון שהוקם על ידי ורד מזומן אביעד שלה בת מתמודדת נפש שעברה אשפוזים ומתוך החוויה האישית המטלטלת של אישפוז נפש לקרוב משפחה והתחושה הירודה הכרוכה בכך, זיהתה את החוסר עבור מטופלים מאושפזים ללא אווירת שבת, ללא תפילה וללא קידוש. האווירה החילונית קשה עבור המאושפזים שנלקחו מבתיהם ומגלים שגם האווירה הדתית שלהם נלקחה. גם לשם כך נועד פרויקט גחליליות.
המיזם פועל במעל עשרים מחלקות פסיכיאטריות. המתנדבים עוברים בין המאושפזים, מקדשים עבורם ומעניקים להם אווירת שבת או חג. "בפורים, אני בעצמי קוראת מגילה. יש לי מגילה משלי. בפורים האחרון קראתי גם בבאר יעקב באחת המחלקות וגם בהרצוג במחלקה הסגורה, וזה מדהים לראות כמה זה משמח את המאושפזים שמישהו מגיע שמישהו עושה מאמץ בשבילם, שמישהו רואה אותם והם מרגישים שהם לא לבד ושלמישהו אכפת מהם".
"אני מרכזת את ההתנדבות בבית חולים הרצוג, יש שם מחלקה סגורה לנשים ומחלקה סגורה לגברים. נכנסנו למחלקה של הגברים בסוכות, הבאנו ארבעת המינים וזיכינו את המטופלים וגם את המטופלות לברך, ואז סיפרתי סיפור ואחד המטופלים ביקש להתקשר לאימא שלו. הוא שם אותה על רמקול כדי שתקשיב לסיפור שלי, ובסוף הסיפור הוא אמר לי 'חכי רגע, אימא שלי רוצה להגיד לך משהו', הוא נתן לי את הטלפון והאימא ממש נחנקת מדמעות אמרה לי 'אני רוצה להגיד לך תודה רבה. זה כל כך כך לא מובן מאליו מה שאתם עושים. זה היה מאוד מאוד מרגש".
יעקבס מדגישה בדבריה כי "יש בתי חולים פסיכיאטריים שהאווירה שם היא מאוד נעימה, למשל כפר שאול בירושלים, שם יש מדשאות, שבילים ומקום מאוד יפה. לעומת זאת המחלקה שאני מתנדבת בהרצוג היא מקום חשוך ואפל. יורדים למטה לקומה אפס או לקומה מינוס אחד, הולכים לאורך מסדרון מאוד מאוד מאוד ארוך בלי חלונות, נכנסים דרך דלתות כפולות, ממש כמו בכלא, אין חלונות. אצל הגברים יש להם לפחות איזה חצר שהם יוצאים אליה החוצה, אבל זו הרגשה מאוד מאוד מבודדת ומרוחקת, כאילו אומרת שאתם חולי הנפש ואנחנו רוצים שתהיו כמה שיותר רחוקים מאיתנו, שלא נראה אתכם, שלא נפגוש אתכם, שלא נדבק מכם חס וחלילה. אנחנו נכנסות לשם וזה מכניס איזושהי אווירה של חיות. אנחנו מביאות כלי נגינה ומנגנות, אנחנו מספרות סיפורים, אנחנו עושות חידונים", היא אומרת ומספרת על קסמים שלימדה את המטופלים בחג החנוכה האחרון.
"הרבה פעמים מתמודדי נפש מרגישים שהם לא מסוגלים, שהם בצד המקבל, המסכן הנזקק ואחד הדברים שאנחנו משתדלות להכניס, גם אצלנו בהרצוג וגם בבתי חולים אחרים, זה לאפשר להם גם לתת לאנשים אחרים. לקראת ראש השנה הכנו כרטיסי ברכה וחילקנו לנשות המילואים, בבתי חולים אחרים חילקו למחלקה אחרת, לחיילים, כך שהם ירגישו תחושת מסוגלות וגם שהם חלק מהחברה ושהם יכולים גם לתרום".
דליה מספרת על הקבלה שמקבלות המתנדבות עצמן מהנתינה שלהן לאחרים, והדברים בולטים במיוחד בתקופה קשה זו של מלחמה. "מאז שפרצה המלחמה אני מרגישה, ואני מתארת לעצמי שזאת הרגשה שהרבה חווים אותה, מאוד קשה לי לחגוג את החגים ולהיות במקום של שמחה וחגיגה כשמאוד מאתגר להרגיש 'ושמחת בחגיך', וההתנדבויות האלה מאפשרות לי לחגוג את החגים".
עוד היא מספרת על "קהילות שמאמצות מחלקה או בית חולים וממש נמצאים בקשר, שולחים משלוחי מנות, שולחים מכתבים ובאים כקהילה להתנדב במחלקה". זאת לבד מהמתנדבים הפרטיים שכוללים גם מי שבמשפחותיהם חוו התמודדות דומה ואף מתמודדי נפש שבעצמם מבקשים להתנדב למען האחרים.