נעמי זיני, אמא ל-11 ואשתו של האלוף דוד זיני, מפרסמת ספר חדש: 'בונות תקומה - שיחות לאשת החיל בשעת המלחמה".
בכריכת הספר האחורית נכתב על מהותו של הספר: "כבר למעלה משנה שאנו הנשים מגויסות. מחזיקות את בתינו ומאפשרות לבעלינו לעסוק בצורכי המלחמה - מלחמת המצווה שאנו נתונים בתוכה. נעות על הציר שבין הכרח לבחירה, בין פחד לביטחון, בין חולשה לגבורה, בין ספק לאמונה, בין פרטיות לכלליות. החוברת שלפניכן נערכה מתוך שיחות שניתנו במהלך המלחמה לנשות חיילים בסדיר, בקבע ובמילואים על ידי נעמי זיני.
נעמי נשואה לאיש צבא מזה שלושים שנה ומגדלת אחד עשר ילדים. נבקש כאן יחד בחוברת זו לבנות חוסן נשי מתוך מבט עמוק של תורה. חוסן הנוסך בנו עוצמות ומצמיח בנו כוחות חדשים מתוך מבט כנה ואמיץ על האתגרים וההתמודדויות שעימם אנו נפגשות. יחד ננסה להרים את המבט, להתעלות מעט מן המציאות היומיומית ולחדש בתוכנו את הרצון ואת הבחירה בתפקידנו המיוחד כנשים בעת מלחמה".
במהלך הספר מעניקה זיני עצות רבות לנשות הלוחמים. "אמא, אל תמסי מרחמים כי אבא לא נמצא. אבא, אל תנסה לפצות את הילדים על כל מה שלא יכולת לתת להם. נהפוך הוא! ילדיכם זוכים להיות שותפים במצווה, הם מוארים ממנה, אשריהם! הם ילדים עם עוצמה מזן שלא זכינו לו כבר אלפיים שנה. האמינו בהם! ביטחו במי שזיכה אתכם בשליחות הזו
הקב"ה מסייע לנו ודואג שילדינו יגדלו לתפארת גם כששעות האיכות עם אבא מצומצמות או אינן קיימות בכלל, הדאגה לכלל, המסירות שלכם מכל הלב למען עם ישראל, מעצבות ובונות אותם לא פחות משעות תשומת הלב של אבא.
בימים אלו נדרשת נוכחות אימהית מוגברת. השתדלי מאוד להיות בנחת ובריכוז המיטבי, לכי לישון, אכלי כפי צורכך וקחי עזרה בנדיבות. גם לא יזיק לשים את הפלאפון בצד כמה שאפשר. כך וכלי להיות קשובה לרחשי הלב ולצרכים החומריים, הנפשיים ואף רוחניים של ילדייך. אפשר למצוא מורה פרטי או מתנדב שילמד באופן אישי ומיוחד או דמות בוגרת שתעניק לו תשומת ה באמצעות דיבור ומשחק".
זיני מעניקה עצות גם לבני הזוג. "לפי הזמן והיכולת, שתפו זה את זו גם בטלפון בהכול! חוץ ממה שעשוי להחליש. אל תספר לה איך בזבזתם את הזמן, אצלה זה נתפס - "לעזאזל, למה שווה כל המאמץ שלי?' אל תספרי לו רק על הטעויות שעשית, זה מביא לו ייסורי מצפון על כך שהוא אינו לצידך בזמן שחובתו להיות מגויס בלב שלם למען העם. אם בכל זאת החלשנו או ציערנו בטעות, לא להתמהמה ולשלוח איתות חדש ומחזק.
כשהקרבה הפיזית ביננו נעדרת או מתמעטת, זה הזמן לזכור שעיקר הקשר ביננו הוא מה שמעבר למגע: הברית ביננו, המגמה המשותפת, העיניים הנשואות יחד אל שאיפותינו הגבוהות ביותר, הנאמנות, האכפתיות, ההשתוקקות. כך מתגלה ונבנית בנו אהבה שאינה תלויה בדבר, והיא ממשית! יש לנו הזדמנות להתרכז בה, להאמין בה, להנכיח ולפתח אותה גם מתוך הקושי של הריחוק הפיזי ותחושת החסר המשמעותית. ייתכן שזהו חלק מהמשמעות של "זכו שכינה ביניהם". בעזרת ד' עוד יבואו ימים של השלמה שבהם ניתן ביטוי לקשר שלנו על כל רבדיו וביטוייו".