תהא זו סדרת תערוכות בין-מחלקתית הכוללת מבחר יצירות בתחומי האמנות והאמנות הדקורטיבית, הצילום והגרפיקה מהמחצית הראשונה של המאה ה-20. עבודות האמנות מייצגות את ההתיישבות המחודשת בארץ ישראל, שילוב מגמות אמנותיות אירופיות בנות התקופה עם התרבות הישראלית המתחדשת, והרהור נוסטלגי במבט האוטופי של הציירים, הצלמים והמעצבים הישראלים הראשונים.
הסדרה מורכבת משלוש תערוכות גדולות :
"שחורה אני ונאוה – התנ"ך בתמונות של אבל פן ":
בתערוכה למעלה מ-100 יצירות של אבל פן בטכניקות שונות ומתקופות שונות של יצירתו. מהמוזיאון מזכירים כי אבל פן נודע בעיקר בציורי התנ"ך שלו, שהתאפיינו בתיאור חי, מורכב ואישי של גיבורי המקרא כבני המזרח וכאנשים בשר-ודם. לצדם מוצגים ציורי "נאד הדמעות" המתארים את פרעות קישינוב וכן ציורים מתקופת שהותו בפריז. במחצית הראשונה של המאה העשרים נחשב אבל פן אחד הציירים הארצישראלים החשובים ביותר. שיעתוקים של ציוריו ודפים מאלבומי התנ"ך שלו נתלו בבתים רבים בארץ. בשנים האחרונות חוזרים הישראלים אל פן וציוריו זוכים להערכה מחודשת. היוצר הנשכח הזה, ששב אל התודעה הקולקטיווית מייצג כנראה איזו זיקה למקום המעוררת געגועים. את התערוכה אוצר יגאל צלמונה, המכהן כאוצר ראשי בינתחומי.
"דם הכלנית וכתם הכרכום: פריחה באמנות ארץ-ישראל":
צמחים ופרחים ביצירות אמנות ישראלית למן תקופת בצלאל בראשית המאה ועד לשנות ה-50. כן משלבת התערוכה מעבודותיהם של אמנים הפועלים היום. ציורי נוף וגן, מתווים בוטניים,דגמים עיטוריים, תיאורי טבע ותיאורי דיוקן. כולם קשורים למסורת ציורי הפרחים באמנות המערבית אך יש בהם מאפיינים השאובים מן התרבות העברית והשפעות של ערכי עבודת האדמה, חזון הצמיחה הלאומית והפרחת השממה. לצד יצירות אמנות מתחום הציור, הפיסול והצילום יוצגו מגוון פריטים מתחום המחקר הבוטני והתרבות הפופולרית כגון אנציקלופדיות, ספרי ילדים, כרזות, כרטיסי ברכה, חפצי מזכרות, שטיחים ומשחקים. המוצגים לוקטו מאוספיו העשירים של מוזיאון ישראל וכן מעשרות מוסדות ואוספים מוזיאליים ופרטיים בישראל.
בין האמנים שיצירותיהם מוצגות בתערוכה גם ראובן רובין, נחום גוטמן, אורי רייזמן, זריצקי, זאב רבן, ליליאן, ואחרים. את התערוכה אוצרת תמי מנור-פרידמן, אוצרת אורחת במוזיאון.
הוי ארצי – חלוצי הצילום בישראל:
צילומים שנעשו בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים המתייחסים לדמות הישראלי החדש בהקשר לנוף שמסביבו, ומתארים את התחדשות היישוב בארץ והשיבה לעבודת האדמה. נקודת המוצא היא אמנים ישראלים כפי שקלטו ותיארו בעדשת המצלמה את ישיבתם במקום וכיצד מתואר היהודי החדש בתבנית נוף מולדתו. תיאורים של חלוצים , ספורטאים , פרדסים בשרון, יערות בגליל, שדות חיטה בעמק יזרעאל, דייגים בכינרת ועוד.
בין הצלמים שיצירותיהם מוצגות יעקב בן-דב, שמואל-יוסף שוייג, יעקב רוזנר, ולטר צאדק, ואחרים. את התערוכה אוצר - ניסן פרץ. (ש)
הסדרה מורכבת משלוש תערוכות גדולות :
"שחורה אני ונאוה – התנ"ך בתמונות של אבל פן ":
בתערוכה למעלה מ-100 יצירות של אבל פן בטכניקות שונות ומתקופות שונות של יצירתו. מהמוזיאון מזכירים כי אבל פן נודע בעיקר בציורי התנ"ך שלו, שהתאפיינו בתיאור חי, מורכב ואישי של גיבורי המקרא כבני המזרח וכאנשים בשר-ודם. לצדם מוצגים ציורי "נאד הדמעות" המתארים את פרעות קישינוב וכן ציורים מתקופת שהותו בפריז. במחצית הראשונה של המאה העשרים נחשב אבל פן אחד הציירים הארצישראלים החשובים ביותר. שיעתוקים של ציוריו ודפים מאלבומי התנ"ך שלו נתלו בבתים רבים בארץ. בשנים האחרונות חוזרים הישראלים אל פן וציוריו זוכים להערכה מחודשת. היוצר הנשכח הזה, ששב אל התודעה הקולקטיווית מייצג כנראה איזו זיקה למקום המעוררת געגועים. את התערוכה אוצר יגאל צלמונה, המכהן כאוצר ראשי בינתחומי.
"דם הכלנית וכתם הכרכום: פריחה באמנות ארץ-ישראל":
צמחים ופרחים ביצירות אמנות ישראלית למן תקופת בצלאל בראשית המאה ועד לשנות ה-50. כן משלבת התערוכה מעבודותיהם של אמנים הפועלים היום. ציורי נוף וגן, מתווים בוטניים,דגמים עיטוריים, תיאורי טבע ותיאורי דיוקן. כולם קשורים למסורת ציורי הפרחים באמנות המערבית אך יש בהם מאפיינים השאובים מן התרבות העברית והשפעות של ערכי עבודת האדמה, חזון הצמיחה הלאומית והפרחת השממה. לצד יצירות אמנות מתחום הציור, הפיסול והצילום יוצגו מגוון פריטים מתחום המחקר הבוטני והתרבות הפופולרית כגון אנציקלופדיות, ספרי ילדים, כרזות, כרטיסי ברכה, חפצי מזכרות, שטיחים ומשחקים. המוצגים לוקטו מאוספיו העשירים של מוזיאון ישראל וכן מעשרות מוסדות ואוספים מוזיאליים ופרטיים בישראל.
בין האמנים שיצירותיהם מוצגות בתערוכה גם ראובן רובין, נחום גוטמן, אורי רייזמן, זריצקי, זאב רבן, ליליאן, ואחרים. את התערוכה אוצרת תמי מנור-פרידמן, אוצרת אורחת במוזיאון.
הוי ארצי – חלוצי הצילום בישראל:
צילומים שנעשו בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים המתייחסים לדמות הישראלי החדש בהקשר לנוף שמסביבו, ומתארים את התחדשות היישוב בארץ והשיבה לעבודת האדמה. נקודת המוצא היא אמנים ישראלים כפי שקלטו ותיארו בעדשת המצלמה את ישיבתם במקום וכיצד מתואר היהודי החדש בתבנית נוף מולדתו. תיאורים של חלוצים , ספורטאים , פרדסים בשרון, יערות בגליל, שדות חיטה בעמק יזרעאל, דייגים בכינרת ועוד.
בין הצלמים שיצירותיהם מוצגות יעקב בן-דב, שמואל-יוסף שוייג, יעקב רוזנר, ולטר צאדק, ואחרים. את התערוכה אוצר - ניסן פרץ. (ש)