בכיכר החטופים נשאה הערב (מוצאי שבת) שורדת השבי מירב טל דברים ובהם קריאה נחרצת לממשלת ישראל להשיב את כל החטופים מעזה.
"שמי מירב טל. חזרתי מהשבי אחרי 53 ימים – 53 ימים של אימה, חרדה, סבל… ספרתי כל דקה, כל שנייה. אבל אני כאן. חזרתי. ואני עומדת כאן היום בשביל מי שעדיין שם. בן זוגי, יאיר – יאיא יעקב – נרצח באותו יום ארור, וגופתו, כמו עוד רבות, עדיין מוחזקת בעזה.
ויש לנו עדיין 59 חטופים – נשים, גברים, חיילים – שנמקים באפלה, במנהרות, בתנאים בלתי אנושיים. הם חיים-מתים. הם מחכים לנו. עוד רגע יום הזיכרון השני מאז שחרורי – ואני לא מצליחה לעכל שעדיין יש חטופים בעזה. איך ייתכן? אני אומרת לממשלת ישראל – החובה שלכם היא אחת: להחזיר את כולם. לא חלק. לא כשנוח. את כולם".
"כשהייתי בחושך, ונתנו לנו לשמוע רדיו – שמעתי את השר בן גביר אומר שהוא לא מוכן לחתום על עסקה שתשחרר אותנו. באותו רגע חשתי ייאוש נורא. לא הבנתי איך יהודי, אח שלי לעם, מסוגל לומר שהוא לא רוצה שנחזור. המקום ההוא – האפל, הקר, המפחיד – משאיר אותך עם מעט תקווה. ואז בא מישהו מהבית, מהעם שלי – וגוזל גם אותה.
אני מפצירה בכל מקבלי ההחלטות – תחשבו לפני שאתם מדברים. תרגישו. תבינו. תשאלו את עצמכם: מה אם זו הייתה הבת שלכם? האמא שלכם? אתם?", שאלה.
"אותי הממשלה הצליחה להחזיר. זה אומר שהיא יכולה – ושהיא חייבת – לעשות את זה עבור כולם. כולנו יהודים גאים. כולנו אוהבים את המדינה הזו. אבל אסור לנו לקבל מצב שבו מפקירים את אחינו ואחיותינו. אנחנו חייבים להיות מאוחדים.
היום זה אני – מחר זה יכול להיות כל אחד אחר. ומי שחזר מהשבי – לא יכול להשתקם עד שכולם חוזרים.
ולכם, החיילים שלנו – אתם המלאכים. אתם התקווה. אתם האור בתוך החושך הזה. אני מודה לכם, אני מתפללת עבורכם, אני סומכת עליכם. וביחד – רק ביחד – נצליח".