בתוך מציאות כלכלית עולמית רוויית אתגרים, ובזמן שישראל נלחמת בשתי חזיתות – בעזה ובצפון – המדינה מגלה שהיא איבדה שליטה על כמה מהנכסים הכי רגישים שלה. מי שולט כיום בנמלים, בשרשרת האספקה ומי תוקף את המרחב הדיגיטלי שלנו? לא ישראל. סין.
הסיפור שלא סופר עד הסוף
בעידן שבו השקעות זרות נחשבות לברכה כמעט אוטומטית, הלכה והתגבשה בישראל תופעה שקטה אך עמוקה: כניסה מסיבית של הון סיני לנכסים אסטרטגיים במדינה. התחושה בציבור הייתה שמדובר בתהליך טכני, כלכלי בלבד. אך מתחת לפני השטח התעצבה מגמה שמערערת את עמודי התווך של העצמאות הכלכלית והביטחונית של ישראל.
מה הם קנו – ומה באמת נמכר
המהלך החל כבר לפני יותר מעשור. כך נרכשה תנובה – ספקית המזון המרכזית של ישראל – בידי תאגיד המזון הסיני ברייט פוד. לא מדובר בעוד מותג – אלא בשליטה בשרשרת האספקה הלאומית.
במקביל, קיבלה חברת SIPG הסינית את תפעול נמל חיפה החדש ל־25 שנה – נמל מרכזי ומוקד סחר קריטי. אבל זה לא נעצר שם: חברות תשתית, תחבורה, פרויקטי סיבים אופטיים וחברות טכנולוגיה רגישות – הפכו גם הן ליעדים. כמעט בלי דיון ציבורי. בלי פיקוח. בלי בלמים.
מעצמה עולמית עם כוונות אחרות
הבעיה איננה “זרים” – אלא סין. אין שם הבדל בין חברה עסקית לבין המדינה. כל גוף כפוף למפלגה הקומוניסטית. כל עסקה היא גם מהלך גיאו-אסטרטגי. ישראל נתנה לסין דריסת רגל בליבה של הכלכלה והביטחון שלה – מבלי להבין את ההשלכות.
דווקא עכשיו – בזמן שהחזיתות בוערות
השליטה הסינית בתשתיות הופכת למסוכנת במיוחד על רקע המלחמה בעזה והמתיחות בצפון. כל עיכוב, תקלה או לחץ מצד מפעיל זר עלול לפגוע בתפקוד השוטף של מערכי חירום, לוגיסטיקה ותחבורה. תלות – בזמן מלחמה – היא נקודת תורפה.
ארה”ב מסתכלת – ולא בעין טובה
בתוך מערכת היחסים עם ארצות הברית – החשובה לביטחוננו – כל זליגה סינית נראית רע. התקרבות לסין פוגעת באמון, בשיתוף הפעולה הביטחוני, ובקשרים הטכנולוגיים שישראל כה תלויה בהם. המצב הנוכחי עלול להיראות כבחירה שגויה – והמחיר עשוי להיות גבוה.
לא רק נמלים – גם מזון וסייבר
תחום המזון הוא מהרגישים ביותר. מדובר בשליטה על מקורות אספקה, מחסני קירור, רגולציה פנימית ויכולת תמרון במקרי חירום. גוף זר שמחזיק בנכסי מפתח – מחזיק בכוח לפגוע בתפקוד הלאומי.
בתחום הסייבר, האיום כבר כאן ועכשיו. בשנים האחרונות דווח על מספר הולך וגדל של מתקפות סייבר מצד צוותי תקיפה סיניים הפועלים ישירות נגד נכסים ישראליים – כולל מוסדות פיננסיים, חברות טכנולוגיה ואפילו משרדי ממשלה. לא מדובר בחשש תיאורטי – אלא בזירה פעילה ומתוחכמת שהולכת ומעמיקה.
כך נלחמות מדינות אחרות – ואנחנו יכולים ללמוד
בארה”ב פועלת ועדת CFIUS שמונעת השקעות זרות בתחומים רגישים. אוסטרליה ובריטניה מאפשרות ביטול עסקאות רטרואקטיבי. יש מדינות שאף רכשו מחדש נכסים – כי הבינו שאין תחליף לעצמאות.
ישראל לא צריכה להמציא – רק ליישם. ועדה לאומית, חקיקה חדה, מנגנון השבה וקרן ריבונית – זה אפשרי, וזה דחוף.
חקיקה עכשיו – לא מחר
- חוק הגנה על נכסים לאומיים
- ועדת ביטחון כלכלי לאומית
- קרן ממלכתית להשבת נכסים
- זכות קדימה למדינה בכל עסקה אסטרטגית
מי שלא שולט – נשלט
הכסף הסיני כבר כאן. אבל זה לא מאוחר מדי. הציבור חייב להתעורר. הממשלה חייבת לפעול. הכנסת חייבת לחוקק.
הריבונות היא לא סמל – היא שליטה יומיומית בחיים עצמם. ואם אנחנו לא שולטים – מישהו אחר ישלוט.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי