בריאיון לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מספר הרב שאול עבדיאל, רכז ליווי רוחני ותורני בעמותת נצח יהודה, על המיזם להנצחת חללי המסלולים החרדיים בצה"ל.
לדבריו, "אנחנו נמצאים כאן בבית נצח יהודה בירושלים של עמותת נצח יהודה, וכאן אנחנו מנציחים את זכרם של החללים של המסלולים החרדים בצה"ל. היו מסלולים שונים ומגוונים מאז קום המדינה ועד היום. אנחנו מנציחים את החללים של כל המסלולים החרדים שיש היום בצה"ל".
הרב עבדיאל מתאר את השינוי המתרחש בתפיסת השכול בחברה החרדית, ואומר, "החברה החרדית מוקירה ומעריכה את הנופלים. הם לא מורגלים עדיין בשכול כזיכרון השכול כמו שאנחנו מכירים בחברה הישראלית הכללית, אבל בשנים האחרונות נוצר איזשהו שינוי. אנחנו כבר שנה שביעית מקיימים טקס זיכרון שהתחיל כטקס קטן שמיועד לחברה החרדית. בפעם הראשונה הגיעו אליו 700 איש. אנחנו כבר מקיימים אותו היום בפעם השביעית בבנייני האומה בירושלים, עם אלפי אנשים, עם רבנים גדולים שמגיעים, עם צורת זיכרון שמותאמת לחברה החרדית, שכוללת הפרדה, שכוללת שירים ווקאליים, שכוללת קריאת משניות. אנחנו מייצרים איזשהו זיכרון שיהיה מותאם יותר לחברה החרדית".
בהתייחס לשאלה האם נושא השכול נוגע גם לפולמוס הגיוס, מבהיר הרב, "אני חושב שנושא השכול הוא לא חלק מהדיון על הגיוס. כשאנחנו מתעסקים בשכול צריך לדעת, להעריך ולהוקיר וכולם מעריכים ומוקירים את מי שמסרו נפשם ומתו על קידוש השם בשביל להגן עלינו. חוק הגיוס הוא נושא נפרד בפני עצמו, זה נושא שצריך עוד לדון עליו ולדבר עליו, אבל לא בשעה שדנים על השכול".
עוד הוא מתייחס למורכבות שחוות משפחות שכולות מהחברה החרדית: "חייבים לומר שבאמת החברה החרדית מקבלת במורכבות את הגיוס של בניה ואף על פי כן גם בזה אנחנו רואים שיפור בשנים האחרונות. וגם בנושא החללים - כאשר יש איזשהו חלל, כולם יודעים להעריך ולחבק אותו, כולם יודעים להעריך ולחבק את המשפחה, גם אם למשפחה היה לא פשוט בגיוס שלו, כאשר חלילה, מישהו נפצע או נופל במלחמה, המשפחה יודעת להוקיר את זכרו ולהעריך את הדבר הגדול שהוא עשה".
הרב מספר את סיפורו של סמל אוריאל פרץ ז"ל: "בחג החנוכה האחרון, גדוד נצח יהודה נכנס לתמרון בתוך בית חאנון בעזה. הייתי איתם בהדלקת נר חמישי של חנוכה, ממש בכניסה במחסום ארז. עשינו הדלקה עם שירים וריקודים ושמחה וחיבקתי את החיילים בכניסה. כאשר הם חצו את הגדר, הם נכנסו לתמרון של חודש בבית חאנון. שתים עשרה שעות אחרי שהאירוע הזה קרה, שהם נכנסו, לצערנו הרב, הם נתקלו במחבלים שתקפו אותם. בהתקלות הזאת נפל חלל מהגדוד, סמל אוריאל פרץ, שהלך חודש לפני כן מבסיס האימונים לשירות בגדוד. חלק מהחיילים שלו במחלקה נפצעו, חלקם קשה, חלקם בינוני וקל".
"הגדלות שראיתי אצל אוריאל וראיתי אצל המשפחה, זה יכולת לדעת לקבל כל אדם. יכולת לדעת לשים לב לכל אדם. הוא היה שילוב של אדם שמשלב בין לימוד תורה, ענווה וצניעות, לבין היכולת להיות לוחם שנלחם להגן על עם ישראל. אוריאל החליט שהוא מתגייס, בעקבות המלחמה - הוא לא הצליח עוד לשבת מנגד, הוא הרגיש שנכון בעת הזאת, לבוא ולקחת חלק, לשים כתף תחת האלונקה, ולהילחם בשביל עם ישראל, בארץ ישראל. במשפחה שלו קיבלו את הדברים, ותמכו בו, ועכשיו שהוא נפל, המשפחה שלו מביתר עילית, וראיתי את תעצומות הנפש של המשפחה הזאת, שיודעת להכיר ולהוקיר את הערך של לימוד התורה, מנגד להכיר ולהוקיר את הערך של מי שמסר את נפשו בשביל היכולת שלנו ללמוד תורה ולהתקיים בארץ הזאת".
הרב עבדיאל, רס"ן סמיל', ששירת מאז תחילת המלחמה במחנה שורה, מספר: "לאחר שמחת תורה מיד בצאת השבת, הגענו לבסיס שורה, של הרבנות הצבאית, התפקיד שלי זה ראש מדור הלכה בחירום, רמה ב' בענף ההלכה, בתחילת המלחמה הייתי מפקד תא ההלכה בחמ"ל רבצ"ר, המראות הקשים שראינו כשהגיעו לשורה, הכניסו בנו את ההבנה איזה דבר גדול אנחנו נמצאים, ובאיזו תקופה נוראית ועצומה אנחנו נמצאים".
"עם ישראל קיבל מכה קשה, מדינת ישראל קיבלה מכה קשה, אבל ידענו ליפול ולקום, ובעזרת השם הצלחנו לאסוף את מתנו, לקבור אותם ולצאת להתקפה. בסיס שורה ייזכר כנראה בהיסטוריה של עם ישראל כאיזשהו בסיס שאליו הגיעו המתים, אבל אני חייב לומר שמבסיס שורה, ואני נמצא כבר שנה וחצי בשורה, זה בסיס שממנו מקבלים את החיים, כי מהבסיס הזה נותנים תקווה, גם למשפחות, גם לחיילים, בידיעה שעושים את כל מה שצריך בשביל שההלכה והכבוד לחלל שנפל יעשו בצורה הטובה ביותר. אני מתפלל שלעולם לא נצטרך עוד להגיע לסיטואציה שבה נראה את הכמויות של החללים שהגיעו לשורה במוצאי שמחת תורה".
לקראת יום הזיכרון הקרוב הוא מסכם בתחושותיו: "יום הזיכרון הזה, זה יום הזיכרון השני מתחילת המלחמה, זה יום זיכרון שאני לא חושב שימי הזיכרון מבחינתי, יהיו זהים למה שהיו בעבר. אני לא חושב שמבחינת אף אחד מעם ישראל, אבל בטח ובטח למי שראה דברים, וחווה את הדברים ומכיר מקרוב. ימי הזיכרון הללו יהיו ימים משמעותיים, שבהם אנחנו ניקח את הזיכרון, ולא נשקע איתו בעצבות, אלא ניקח אותו לפעולות קדימה".
"ביום הזיכרון לפני שנה בגדוד נצח יהודה לא היה עדיין חללים מהמלחמה הזאת ברוך השם. עברה שנה ויש לנו חמישה חללים - ארבעה מתוכם מתוך לחימה בתוך עזה, ומבחינתי את יום הזיכרון הזה אני אחווה בצורה הרבה יותר משמעותית, הרבה יותר חזקה שאני נזכר באותם חללים, באותם רגעים ששמעתי ושראיתי ושחוויתי שהם נפלו. עם ישראל זה עם נצח שזוכר דברים ולוקח את הדברים במקום ליפול לשבר, יודעים לקחת ולהתרומם. בעזרת השם זה גם מה שאנחנו נעשה ביום הזיכרון הזה".