מה אתה צוחק?

מעשה ברבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא, שהיו מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי. התחילו בוכים, ורבי עקיבא משחק.

אמרו לו: "מפני מה אתה משחק?"

אמר להם: "תזכירו לי רגע מי זו רומי ומה נשאר ממנה היום?"

אמרו לו: "טוב כן, האימפריה נפלה, אבל אנחנו שומעים את קולות מועצת הוותיקן שמתכנסת לבחור אפיפיור חדש, במקום ההוא שתקף את זכותה של ישראל להילחם והשיב את נשמתו לבוראו".

אמר להם: "נו, וזה נראה לכם מקרי?"

אמרו לו: "עקיבא, אתה מהמוסד?"

אמר להם: "בשמיים יודעים לסגור חשבונות גם בלי התערבות בחורינו המצוינים".

אמרו לו: "הללו שמשתחווים לצלמים ומקטרים בכנסיותיהם יושבים בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלוקינו שרוף באש – ולא נבכה?"

אמר להם: "איזה יושבים בטח, בתוך כמה שנים המוסלמים משתלטים על אירופה וחלאס על קול המונה של רומי, שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם. לכך אני מצחק – ומה לעוברי רצונו, כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה".

המשיכו להלך ועברו ליד הכנסת וקריית הממשלה ובית המשפט העליון, וראו כל אחד מהם צועק "אני בראש, אני בראש", ואין פוצה פה ומצפצף לפי שאין איש מקשיב לרעהו. נענע להן רבן גמליאל בראשו ואמר: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!" ופירש רש"י: "שהשררות עבדות הוא לאדם, לפי שמוטל עליו עול רבים". ואף על פי כן לא שמעו לו, שכל אחד רוצה לקחת עול הציבור כדי להגדיל יקר כבודו. ואף קבלני הקפלנים זועקים בגרון ניחר שאין לשרת את המלך אלא את הממלכה, ממלכה על שום מה, שאין איש רשאי לנקוף את אצבעו מבלי להימלך בהם קודם. ונסיך בית המשפט העליון אומר לא כי, שאין לשרת את המלך אלא אך ורק את הנסיך.

ראו זאת ארבעת החכמים והתרחקו מן המחלוקת, שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. ביקשו לילך אצל הכותל המערבי ולהתפלל על בניין בית המקדש, אך נחסמו על ידי מפגינים שצרמו את אוזניהם בצווחות "דמוקרטיה דמוקרטיה". אמרו החכמים ומה בכך, אף אנו מכירים מילים ביוונית כגון סנהדרין, אצטלא, פרקמטיא, אנדרלמוסיה. "אנדרלמוסיה גם אנחנו מכירים", אמרו הקפלנים, קפלנים על שום מה, על שום שאומרים לאחיהם או שתעשו מה שאנחנו אומרים או שנקפל פה את העסק.

כרישים בספירת העומר

אמר להם רבי אלעזר בן עזריה: "אל נא אחיי, הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתקום מדינה יהודית בימיי".

אמרו לו: "המדינה בת 77, מה שווה המדינה אם אנחנו לא שולטים בה?"

אמר להם רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה".

אמרו לו: "אנחנו מלאי אהבה, רק את מי שלא כמונו אנחנו שונאים".

אמר להם: "חביב אדם שנברא בצלם".

אמרו לו: "אף אנחנו אומרים כן, אלא שהביביסטים שונאי אדם הן".

אמר להם: "סייג לחוכמה שתיקה".

אמרו לו: "אין הכי נמי, לכן אנחנו מבקשים לסתום להם את הפה".

אמר רבי יהושע: "עין רעה ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם".

נשאו רגליהם וביקשו לחצות את הכביש. לא עברו ד' אמות וכבר נחסמו שוב, הפעם על ידי חובשי מגבעות מהודרות שהודיעו לכל מאן דבעי שימותו ולא יתגייסו. נחרד רבי עקיבא ואמר: "והלוא שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לי מגבת עד אנטיפטרוס, כולם יצאו חושים להילחם מלחמות ה' ולהשיב את כבוד ישראל בימי בר כוכבא – ואתם אומרים נמות ולא נתגייס?"

אמרו לו: "הא קשיא, במסכת יבמות משמע שכולם מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה!"

אמר להם: "אדרבה, וכי היכן תמצאו כבוד ודיבוק חברים יותר מאשר בפלוגות שבהן נלחמים כתף אל כתף ימנים ושמאלנים, דתיים ושאינם דתיים, ברעות שאין למעלה ממנה?"

פצו פיהם ופזמו: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים".

אמרו החכמים: "ולוואי שנזכה לומר לפני הקדוש ברוך הוא שירה כפי שאתם מתריסים לפניו כפירה".

יצאה השמועה שרבי עקיבא תומך בבר כוכבא, ולא עוד אלא שהוא מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף רוצה להיות נושא הכלים שלו. ביקש השב"כ לסרוק את בשרו במסרקות של ברזל, או לפחות לעצור אותו לאיזה 70 יום. נטלוהו חבריו וביקשו למלטו אל הים. אמר להם: "הכיצד ים בספירת העומר, ועוד שהוא שורץ כרישים? הניחו לי, שכל דעביד רחמנא לטב עביד".

שועל וחרב זה סימן טוב

המשיכו וראו זקנים וזקנות יושבים ברחובות ירושלים, ונשאו שבח והודיה לא־ל הנאמן האומר ועושה, המדבר ומקיים, שכל דבריו אמת וצדק, שזכו לראות בהתגשמות נבואתו של זכריה.

כיוון שעברו בהר הרצל עמדו ומלאו עיניהן דמעות, ואמרו: "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. הרוגי מלכות, אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם". ושמעו צעקותיהם של המופרעים המפריעים לטקסי הזיכרון, שאליבא דעתם יש לרדוף את חברי הקואליציה ולהשפילם ולכלותם ולהכניעם במהרה בימינו, כנאמר "ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". שמא תאמר שהאויב הוא החמאס המבקש לכלותנו, קמשמע לן שהאויב הוא הממשלה שאינה רוצה בהשבת החטופים.

ישבו החכמים והביטו בשקיעה, וזכרו את המדרש על רבי חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא שהיו מהלכין בבקעת ארבל וראו איילת השחר ואמרו כך היא גאולתן של ישראל, ואל תהרסו עכשיו את הוורט בנימוק הקטנוני שרבי חייא ורבי שמעון בן חלפתא חיו אחרי רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא.

אמרו: "שמא חס ושלום גאולתן של ישראל לא כאיילת השחר הבוקעת אלא כשמש השוקעת?"

התחילו בוכים. התחיל רבי עקיבא מצחק.

אמרו לו: "מפני מה אתה צוחק?"

אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?"

אמרו לו: "אלפיים שנה חלמנו על מדינה יהודית, ועכשיו כשאנחנו רואים מה הולך פה – לא נבכה?"

אמר להם: "לכך אני מצחק – שהכול צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נידון, והכול לפי רוב המעשה. מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".

שוב פעם אחת היו הולכים אל הנגב המערבי. כיוון שראו יישובים בחורבנם ואחינו כל בית ישראל נתונים בצרה ובשביה, קרעו בגדיהם. כיוון שהגיעו לשערי עזה ראו שועל שיצא מהכרמים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.

אמרו לו: "מפני מה אתה מצחק?"

אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?"

אמרו לו: "מקום שכתוב 'ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבַּתי חיה רעה מן הארץ', ועכשיו שועלים הלכו בו – ולא נבכה?"

אמר להם: "לכך אני מצחק, כי באותו פסוק כתוב 'וחרב לא תעבור בארצכם'. עד שעברה החרב הייתי מתיירא שהדור אינו ראוי לגאולה. עכשיו שאני רואה שועל וחרב, את סמל גבעתי ושאר היחידות אני רואה, דור שלם מעודן נשמה ועז רוח, כיאה לשנת ע"ז. דור שכזה, בידוע שעליו באמת ראוי לדרוש 'דרך כוכב מיעקב'".

בלשון זה אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו", ואמרו הלל של יום העצמאות וסיימו את הדף היומי של מסכת מכות.

לתגובות: dvirbe7@gmail.com