הפתיע אותי לגלות יום אחד שאני סובלת מחרדת טיסות. בתור נערה יצא לי לטוס כמה פעמים בלי לפחד בכלל, ואחרי כמה שנים שבהן לא טסתי – פתאום נפלה עליי הצרה הזאת באופן ממש לא צפוי.
יחד עם המטוס, גם הלב שלי המריא למקום מוזר משלו, והחרדות העזות שתקפו אותי היו חדשות ולגמרי לא הגיוניות.
עם השנים למדתי להתמודד עם זה, אבל עדיין כשאני טסה החרדה היא חלק בלתי נפרד מהחוויה, ומכיוון שאני לא עושה את זה הרבה – זהו תהליך למידה שצריך לעבור אותו בכל פעם מחדש.
עזר לי מאוד שבאחת הטיסות נסעתי לצד אחותי הקטנה, שהיא גם פסיכולוגית מוסמכת ומוכשרת. היא מכירה היטב לא מעט שיטות טיפוליות, בהן CBT, שבבדיחה פנימית בינינו קיבלה את השם "סעי ביתי", והכלים שנתנה לי לאורך הטיסה עזרו לי מאוד. עד היום אני זוכרת את המשפטים שאמרתי לעצמי בהדרכתה: "זה מפחיד אבל זה לא מסוכן", "החרדה היא גל וצריך לתת לו לעבור", כמובן לצד תפילות רבות לה' שיעזור לי להתגבר על הפחד, ועוד דרכים שבהן היא עזרה לי, עד כדי כך שהצעתי לה לטוס איתי מעכשיו לכל מקום שאצטרך לטוס אליו. רק טבעי לציין שהרגע האהוב עליי ביותר בכל טיסה באשר היא הוא הרגע שבו הטייס או הדיילת מודיעים "נוסעים יקרים, התחלנו בנחיתה", ועוד יותר מכך כאשר גלגלי המטוס נוגעים בקרקע ומצב החירום בלב שלי מקבל סוף סוף צפירת הרגעה.
אורות מתחת לעננים
מכיוון שלכל קושי בחיים יש גם צדדים חיוביים, החרדה הזאת גילתה לי משהו שלא הבנתי קודם, בכל אופן לא בצורה כל כך מוחשית ומורגשת: היא גילתה לי את האהבה העזה שיש לי לארץ ישראל. ולמרות שכל נמל תעופה באשר הוא גורם לי לתחושת הקלה עצומה, כאן אני תמיד חווה משהו אחר לחלוטין.
אחרי טיסה ארוכה מעל הים, כאשר לא פעם טסתי בלילה והוא גם היה חשוך, דקות ארוכות של טיסה מנמיכה והולכת מעל כלום וכלום וכלום, ואז בבת אחת חוצים את גבול העננים ו־וואו – הנשימה שלי נעצרת כשהיא מופיעה! חופיה הקסומים, המאירים, מתגלים פתאום מתוך החשיכה, ופיסת האדמה הזאת – בשונה מכל אדמה באשר היא בעולם - ממלאת את עיניי בדמעות של אושר שלא ידעתי שקיימות בהקשר הזה. זו לא רק ההקלה והשמחה שהגענו בשלום, אלא משהו כל כך אחר – לראות את הארץ שלי מתקרבת אליי במהירות, והכול בה כל כך מתוק, קסום, חי. אחרי שנסעתי וחזרתי לארצות העמים, החוויה המופלאה של נחיתה בארץ ישראל שלי היא תמיד רגע של אושר צרוף, של דמעות התרגשות שגם עכשיו, כשאני כותבת על זה, ממלאות את עיניי בלי שליטה.
דווקא מתוך החרדה גיליתי עד כמה אני אוהבת את הארץ הזאת, ואת האנשים שגרים בה – העם שלי, על כל צבעיו, גווניו ודעותיו. אני זוכרת את הנסיעה הראשונה שבה תקפה אותי החרדה. לאחר הנחיתה ישבתי בשדה התעופה, ממתינה למזוודות, מסתכלת על כל האחים שלי, שמקיפים אותי בהתנהגות הישראלית ובקולות העזים שלהם, ובוכה מאושר. אין לי ארץ אחרת.
סלט שני כרובים וקריספי בטטה
צילום: שושי גרינוולד
לצד המנגל הבלתי נמנע זה סלט מהמם, טעים, בריא וקל להכנה. הקריספיות של הבטטה מתחברת באופן מושלם עם הכרוב, ובתוספת של האגוזים זוהי פשוט חגיגה לעיניים ולחך.
דרגת קושי:
קלה
זמן הכנה:
5 דקות טיגון או 15 דקות אפייה
8-6 מנות
רבע כרוב לבן פרוס דק
רבע כרוב סגול פרוס דק
2 בטטות קלופות
שמן זית לאפייה או טיגון
חצי כוס אגוזים קצוצים
2 גבעולי בצל ירוק קצוץ
לרוטב:
מיץ מלימון אחד
2 כפות תרכיז תפוחים טבעי, סילאן או דבש
שן שום כתושה
מלח ופלפל
3 כפות שמן זית
קוצצים דק את הכרוב ומעבירים לקערה. מוסיפים את הבצל הירוק הקצוץ. חותכים את הבטטה לרצועות דקות. מטגנים אותה במחבת 5-4 דקות עד להזהבה קלה, או אופים בתנור בחום של 180 מעלות כ־15 דקות עד שהיא מזהיבה. מעבירים לנייר סופג. מערבבים יחד את כל חומרי הרוטב ויוצקים על הסלט. מפזרים על הכול את הבטטה הקריספית ואת האגוזים, מערבבים ומגישים מיד.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com