בין ימי הזיכרון ליום העצמאות, כשעם ישראל מנסה להתרומם מהכאב אל תוך שמחת החיים, השיח הציבורי סביב השבת החטופים שב ונוגע בעצבים החשופים של החברה הישראלית.
על הסוגיה הטעונה שוחחנו עם טלי רסנר, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית מעמותת "בנפשנו", והדיון גלש במהרה לשאלה הכבדה: האם על מדינת ישראל לשלם את המחיר הכרוך בשחרור החטופים — בכל תנאי.
"המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות הוא תמיד קשה", פותחת רסנר, "תמיד היה כך. יש כאן מסר עמוק: מתוך השבר צומחת תקומה וחיים חדשים. כאב ושמחה דרים תמיד בצוותא".
עם זאת, לדבריה, מאז השבעה באוקטובר, הימים האלה קשים בהרבה, גם בשל כמות החללים הגדולה, וגם בשל התווספות משפחות חדשות למעגל השכול.
רסנר, בעצמה בת למשפחת שכול, מתארת את הגעגוע העצום המתעורר ביום הזיכרון, ומוסיפה: "השנה זה קשה פי כמה, כי המלחמה לא תמה ואין לדעת מתי תסתיים, וגם כי 59 חטופים עודם בעזה".
לדבריה, חוויית המעבר מאבל לשמחה, שביום העצמאות נועדה לבטא צמיחה וגאווה לאומית, "התכהתה מאוד". התחושה הזו, היא אומרת, תישאר כל עוד המדינה לא תשיב את החטופים: "אם היינו דואגים להחזרת החטופים, המעבר היה קל יותר".
הלחימה מול חמאס – ביטוי לקדושת החיים?
כאשר נשאלה אם אין לראות בעצם הלחימה בעזה ביטוי לערך קדושת החיים — כתגובה למניעת "השבעה באוקטובר הבא" — משיבה רסנר: "אין ספק שלא הייתה מלחמה צודקת יותר מזו שפרצה בעקבות השבעה באוקטובר".
עם זאת, לדבריה, "חטופים צריכים לחזור כבר עכשיו, גם אם נצטרך לשלם ויתור גדול מאוד. אין ערך גדול יותר מקדושת החיים עבור העם היהודי".
על השאלה האם המשך הלחימה נועד דווקא להגן על החיים, השיבה רסנר כי השאלות האסטרטגיות הן עניינם של ראשי המדינה והצבא. אך ברמת הערכים — "אין ערך שמעל לקדושת החיים, בכל מחיר".
לשאלתנו, האם החתירה לשחרור החטופים גם במחיר ויתורים מסוכנים — כולל השארת חמאס חמוש ושלטון בעזה — עומדת בקנה אחד עם שמירה על חיי האזרחים בעתיד, רסנר משיבה בחיוב: "אני חושבת שכן".
כשנשאלה האם נכונות לוותר גם לשחרור מחבלים רוצחים כמו יחיא סינוואר, אמרה: "סביר להניח שהיחיא סינוואר הבא כבר בחוץ", והוסיפה כי "אם אין דרך אחרת, גם במחיר איום ונורא — צריך לשחרר, כי בצד השני יש 24 אנשים חיים, כלואים במנהרות, ממתינים שיוציאו אותם. זה נשמע הגיוני?".
האם שחרור מחבלים מסוכנים אינו מזמין אסון נוסף? רסנר משיבה כי גם אם יש בכך סיכון, יש לה אמון ביכולתם של מערכת הביטחון והמדינה להיערך טוב יותר: "נכון, הצבא כשל בשבעה באוקטובר. אבל מהשמונה באוקטובר הוכיח שהוא יודע להתארגן מחדש. הצבא, השב"כ, המוסד והממשלה לקחו החלטות הירואיות ואני סומכת עליהם שגם בהמשך ימשיכו להגן עלינו".
"אנחנו חיים בין אויבים", סיכמה, "ואני מקווה שנמצא דרך להפסקת מעגל האיבה. אבל עד אז — זו המציאות שלנו, ואיתה נצטרך להתמודד".