אני פונה לקוראי העיתון בבקשה - תהיו ביקורתיים מאוד כלפי תמונת המציאות שמצייר לכם פרופ' עמיהוד אמיר ("לעזרת אנוסי האקדמיה", יוסף ארנפלד, 24.4.25). דבריו אינם מבוססים על עובדות, ולכן גם המסקנות העולות מהם שגויות.
ראוי להזכיר: פרופ' אמיר הוא מומחה למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. לא חוקר של מדעי החברה. כשהוא מדבר בפסקנות, חשוב לזכור שרמת המומחיות שלו בנושא אינה שונה משל כל אזרח.
"באקדמיה 80 אחוזים פרוגרסיבים, אבל בעם 80 אחוזים הם יהודים", שוטח פרופ' אמיר את משנתו. המסקנה המתבקשת מההנגדה הלשונית – מי שדוגלים בפרוגרס אינם יהודים. ומי הם הדוגלים בפרוגרס? "הליברליות והשמאלניות הפכו להיות פרוגרסיביות, וזאת כבר דת". נסכם את הדברים: שמאלנים? ליברלים? אתם פרוגרס. אתם פרוגרס? אינכם יהודים. אמיר אינו אומר זאת ישירות, אבל הוא שולל את היהדות של מי שאינם חושבים כמוהו. אז הנה כמה דברים שחשוב שתדעו.
השמאל הליברלי בישראל הוא ציוני, יהודי, נבדל מהפרוגרס ואף רואה בו יריב. השבר העמיק לאחר 7 באוקטובר, כשראינו את הנעשה בארצות הברית, שם קבוצות פרוגרסיביות אימצו את הנרטיב של חמאס. הנה דברים שכתב ידידי פרופ' אבי צדוק, חוקר בבר אילן, שאותם תקף פרופ' אמיר ("60 אחוז בבר אילן היום הם פרוגרסיבים"): "הדמוקרטיה הליברלית שלנו כפי שאנו מכירים אותה עומדת בפני שתי מתקפות במקביל. מתקפה של פופוליזם ולאומנות מימין, ומתקפה של פוסט־מודרניזם / פוסט־קולוניאליזם / פוסט־מורטם משמאל... בארצות הברית שתי הסכנות האלה נוכחות במידה דומה, ומזינות זו את זו. בדיוק כשם שדונלד טראמפ הוא אויב של דמוקרטיה ליברלית, גם הפרוגרס רחוק מאוד ממנה. ובכל האמור באקדמיה בארצות הברית, האיום השמאלי הוא הגרוע יותר כרגע". אולי כדאי שבמקום לצאת נגד עמיתיו, פרופ' אמיר ישוחח איתם.
הטענה שכל השמאל הליברלי בישראל מאמץ את העקרונות של הפרוגרס, מקוממת. אני חושש שאנשים שפחות נחשפים לחברה השמאלית־ליברלית יאמצו אותה כ"עדות מומחה" של פרופ' אמיר. כן, הפרוגרס נמצאים בשמאל. באותה רמה רדודה של טיעון אפשר לומר שכיוון שחלק מהימין של ארצות הברית הוא קבוצות ניאו־נאציות, אז יש לניאו־נאצים כמה ערכים משותפים עם הימין, לכן הימין בארצות הברית הוא ניאו־נאצי, ולכן מי שדוגל באידאולוגיה ימנית – גם בישראל – הוא ניאו־נאצי. נו, באמת.
פרופ' אמיר משתמש במקרה אישי כואב שלו, על חבר ושותף לעבודה שניתק איתו קשר, כדי להמחיש שהפרוגרס הוא "דת פנאטית". מה לעשות, אנשים מעדיפים להיות בקרבת אנשים שמכבדים אותם, לא אוהבים שמזלזלים בהם, שמטילים ספק ביהדות שלהם, שקושרים אותם מבחינה רעיונית לאידאולוגיות קיצוניות ואפילו יריבות.
דווקא בימים אלו שבהם מדינת ישראל מתייחדת עם נופליה ועם קורבנות השואה, ימים של מלחמה שבהם צבא העם - על המגזרים השונים שבו - עומד למבחן, הדברים של פרופ' אמיר הם טקסט מפלג ומסית. הצד השני הוא אויב ואין מה לבוא איתו בדברים. כדאי לזכור כי בישראל, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 45 אחוז מהאזרחים הם חילונים.
התאוריה השגויה שהוא מעביר מביאה גם למסקנה שגויה - בידול של המחנה השמרני. "בסופו של דבר יהיה כאן מהפך. יש המון חבר'ה ימנים שגומרים דוקטורטים, וכנראה ילכו למוסדות שמרניים יותר, כמו אוניברסיטת אריאל והמרכז האקדמי לב, שיעלו על חשבון אוניברסיטאות ותיקות שהפכו להיות פרוגרסיביות". זו תהיה טעות חמורה שתוביל רק להחרפת מצבנו.
אחת הבעיות הקשות במדינה היא החלוקה בין השבטים השונים בכל תחומי החיים. אנשים משבטים שונים הולכים למערכות חינוך שונות, גרים לרוב ביישובים שונים, לעיתים עושים צבא ביחידות שונות (מי שבכלל משרתים בצבא). הבידול יוצר חוסר היכרות, שמשמש קרקע נוחה לתאוריות של "הצד השני הם...". הצעתו של אמיר, להגביר גם את הבידול במוסדות האקדמיים, תחזק את התהליך ההרסני של היפרדות פנימית ותעמיק את חוסר האמון.
במקום להתבדל ולהסתגר, עדיף לחזק את המסגרות המשותפות. מי שהיה עושה זאת היה מגלה שדווקא השמאל הליברלי הוא שותף יעיל ואכפתי למאבק בפרוגרס האנטי־ישראלי בקמפוסים בארצות הברית, נושא בעל השלכות מרחיקות לכת לקיום המדינה שלנו.
הכותב הוא מרצה לסייבר באקדמיה