הדבר שבאמת הכי מפחיד אותי בתצהיר של ראש השב"כ רונן בר, הוא לא העובדה שהאיש כנראה שיקר בלי למצמץ לבג"ץ ב'מילתא דעבידא לגלויי', משהו שהוא ידע במאה אחוז שייחשף קבל עם ועדה, זו גם לא ההנחה שלמרות השקר שופטי בג"ץ עשויים להיתלות באיזה קשקוש מטאפורי או ציטוט עלום מ'החומר החסוי', כדי להצדיק אותו בכל זאת.
הדבר הכי מפחיד הוא גם לא העובדה שראש השב"כ, שמתגלה מרגע לדודלי כמי שהחוק לא כל כך עומד בראש מעייניו, בין אם מדובר בסוגיות של אכיפה בררנית ובין אם בהתנהלות מול הצעירים המכונים 'נוער הגבעות', נחשף גם כאישיות פוליטית. זה לא באמת מפתיע, למרבה הצער.
הדבר שהכי מפחיד אותי הוא שאיש עם יכולות בינוניות כל כך גם בדברים של מה בכך, הצליח להשתבץ בעמדה של ראש המשטרה החשאית של ישראל (והדברים יפים – וגם שווים דיון בפני עצמו – ביחס ליועמ"שית ולהבנתה בסוגיות של חוקה).
תחשבו על זה רגע, לרונן בר היו כמה שבועות לבנות את התצהיר המדובר, היו לו את מיטב היועצים והמוחות לנצל, הוא ידע טוב מאוד איזה שקרים שלו עשויים להיחשף, ועדיין, בסופו של יום, הוא הנפיק את אותו תצהיר שבלוני, שכמעט כל מילה בו כבר הופרכה ונקרעה לגזרים – תחילה אצל שניים שלושה עיתונאים חרוצים, ובהמשך בתצהירו של נתניהו, שהוגש בליווי כל הסטנוגרמות הנדרשות, בבחינת בא הרוג ברגליו.
בר שיקר שנתניהו ביקש את אותה פגישה בארבע עיניים, הוא שיקר בכך שנתניהו ביקש לכפות עליו מסמך כדי לדחות את משפטו, הוא שיקר בנסיבות הדיון על אבטחתו של ראש הממשלה, הוא ככל הנראה שיקר גם ביחס לדרישה להפעיל אלימות ביחס למפגינים, הוא שיקר ביחס לסיפורי אלף הלילה ולילה שלו על ההתראות המפליגות שנתן לממשלת ישראל (נו באמת, כמה טיפש צריך להיות כדי להשמיע טיעון כזה?) וזה, כאמור, רק 'מקצת שבחו'.
והפחד הוא בגלל שדווקא בעמדות הרגישות האלו, של ראשי שירותים חשאיים, עמדות שאינן דמוקרטיות אבל הן הכרחיות לשימור הדמוקרטיה, אנחנו רוצים וחייבים לראות אנשים מוכשרים במיוחד, גאונים של ממש, כאלו שחושבים מחוץ לקופסה, אנשים מבריקים, יעילים. לפחות לפי הכשלים בתצהיר - אי אפשר לומר שרונן בר עומד בקריטריונים האלו.
וזה בעיניי הדבר הכי מפחיד: יושבים גם גדולי השונאים שלנו ועוקבים באדיקות אחרי הקטטות הפנימיות כאן, ומלבד הנחת שהם רווים מעצם הפילוג בחברה הישראלית, הם גם אומרים לעצמם "היי, ראש השירות החשאי שלהם הוא קצת טמבל, לא צריך להתרגש מהשב"כ הזה", ואין כמו תחושה כזו כדי לדלל עוד יותר את יכולת ההרתעה של ישראל.
לכן, לקראת בחירת מחליפו של בר, ובתקווה שהדבר יקרה בהקדם, כדאי לבקש מראש הממשלה להקפיד גם בהיבט הזה – ניחא, לא צריך בדווקא איש ימין מובהק בתפקיד, וזה גם לא נורא אם ימנו איש מקצוע או גנרל כזה או אחר, ובלבד שיהיה מוח בקודקודו, שלא ייתפס ביום מן הימים מגיש תצהיר רדוד ופריך כל כך לבג"ץ, שלא יגלוש לטיעונים ילדותיים שמופרכים מתוכם. בקיצור, לא רונן בר 2.0.