לתפארת השכל הישר

לפני פחות מחודש הצהיר ראש ממשלת אנגליה קיר סטרמר, בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון של בריטניה, שגבר הוא רק גבר ביולוגי ואישה היא רק אישה ביולוגית.

בכך ביטל סטרמר את ההכרה החוקית בשינוי המין של טרנסג'נדרים. אף שעצוב מאוד שהגיעו (גם באנגליה) למצב שבו פסיקות בית המשפט הן שקובעות את המציאות - כלומר אם בית המשפט יפסוק אחרת מחר בבוקר אזי ה"מציאות" כביכול תשתנה - עדיין עלינו לשמוח על עצם פניית הפרסה הבריטית בנושא זה. מעניין שפניית פרסה זו קרתה כמעט בו־זמנית משני צידי האוקיינוס (בריטניה וארצות הברית), ולא פחות חשוב - בשני צידי המפה הפוליטית. הרי לא ממשל טראמפ הרפובליקני כממשלת הלייבור הבריטית. והנה בנושא שלילת המעמד החוקי של טרנסג'נדרים, שתי המדינות נמצאות באותו צד של המתרס. מהי הסיבה לכך?

שורש הסכמתן בנושא זה הוא שמתחת לפני השטח של היריבות הפוליטית בין ימין שמרן (טראמפ) ושמאל ליברלי (סטרמר), קיימת בשתי מדינות אנגלוסקסיות אלה מסורת חברתית־פוליטית משותפת של הערכה עצומה ל־common sense (שכל ישר). אשר על כן מדינות אלו מסוגלות, גם אחרי עשרות שנים שבהן הן סטו מהדרך של עצמן, לחזור לאותו בסיס בריא שעליו הן בסופו של דבר בנויות.

לא בכדי הספר המשפיע ביותר בתולדות ארצות הברית הוא ספרון קטן ובו כמה עשרות עמודים, בשם Common Sense (השכל הישר). ספר זה התפרסם בשנת 1776 במה שעוד היו אז הקולוניות של בריטניה בעולם החדש. הוא מציג את הנימוקים העיקריים לעצמאות אמריקה מבריטניה בהסתמך לא על אידאולוגיה אלא על השכל הישר, ומכאן שמו. ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית, ותומס ג'פרסון, הנשיא השלישי, טענו שניהם שלספרון זה הייתה השפעה מכרעת על האמונה בצדקת הדרך שהביאה להצלחת מלחמת העצמאות של ארצות הברית.

ההוקרה העצומה לשכל הישר, שאפיינה כבר קודם את התרבות הבריטית, התפתחה ביתר שאת בארצות הברית. השכל הישר הוא גיבור תרבות בשתי המדינות, והוא סוג של ערובה לכך שהן תמיד, גם אחרי שנים של סטייה מן הדרך, יחזרו לעצמן. זה בדיוק מה שקרה עכשיו בסוגיית הטרנסג'נדריוּת. שלא נבין לא נכון: ההגנה על מי שמגדיר את עצמו טרנסג'נדר נשארה, רק שהתווספה לה גם הגנה על נשים, שכבר לא תצטרכנה לחשוש מ"אישה" עם גוף גברי שתצטרף אליהן במלתחה, בשירותים או בכל מרחב נשי אינטימי אחר, עם כל הפגיעות המיניות הכרוכות בכך. זה נאמר במפורש בהחלטת בית המשפט.

אשר על כן ובהתאם לכך החליט בית המשפט באנגליה כך:

מי שיש לו גוף גברי הוא גבר.

מי שיש לה גוף נשי היא אישה.

מי שיש לו גוף גברי, ומרגיש או חושב שהוא אישה - הוא גבר שמרגיש או חושב שהוא אישה.

מי שיש לה גוף נשי, ומרגישה או חושבת שהיא גבר - היא אישה שמרגישה או חושבת שהיא גבר.

שכל ישר, כבר אמרנו?

נקווה שלא ירחק היום וגם מדינת ישראל תאמץ את שיטת השכל הישר.

לעת עתה אין לנו את זה. מה כן יש לנו? פשרה מפא"יניקית מתוצרת הארץ. בחושיה הפוליטיים החדים הרגישה השרה מירי רגב, האחראית על טקס יום העצמאות, שעליה לאזן את בחירתה ביהודי האמריקני בן שפירו עם אחד ממדליקי המשואה לתפארת מדינת ישראל. וכל כך למה, כלומר מה יש לאזן? אז ככה: בן שפירו הוא יהודי אמריקני מפורסם ועתיר זכויות, שיצא מגדרו כדי להגן על מדינת ישראל אחרי מתקפת חמאס. עד כאן הכול טוב ויפה, אלא שיש בעיה: לבן שפירו יש שכל ישר. הוא משתמש בו לא רק במה שנוגע למלחמת ישראל-חמאס, אלא גם בענייני מגדר. הוא דבק באמת ובתמים במה שבית המשפט באנגליה גם דבק בו: שיש רק שני מינים. מסיבות שכולנו מכירים, מירי רגב חשבה שאת זה צריך לאזן, והוסיפה להדלקת המשואות מין שלישי: את דנה אינטרנשיונל. כאמור, פשרה מפא"יניקית פר אקסלנס.

זה כמובן לא מה שמירי רגב אמרה. מה היא כן אמרה? לא ההישג האומנותי של דנה אינטרנשיונל הוא זה שקבע את הבחירה, אלא, עשו את עצמכם מופתעים, פריצת הדרך החברתית של דנה אינטרנשיונל. כך עולה במפורש מדברי השרה רגב: "דנה הפכה לסמל של קבלה, שוויון וגאווה, והובילה לשינוי תפיסות חברתיות בנוגע לקהילת הלהט"ב ולמגדר בישראל ובעולם". רק שבעולם כבר עשו פניית פרסה, והעוזרים הפרלמנטריים של השרה רגב שכחו לעדכן אותה. אכן, אכן: דנה אינטרנשיונל באמת מייצגת פריצת דרך. היא הסנונית הראשונה לזניחת השכל הישר בחברה הישראלית, ושל אימוצה של אידאולוגיית המגדר הדורשת מכולנו להחליף משקפיים ולהלל בעיה נפשית כהשראה חברתית.

התקשורת יודעת לספר לנו שלהחלטה של דנה להיענות להזמנה קדמה התלבטות. אחרי הכול ממשלת ימין-דתיים היא לא בדיוק כוס התה של טרנסג'נדרים, מה גם שבשנה שעברה פורסמה פנייה נרגשת של דנה אינטרנשיונל לקולגה עברי לידר - שנבחר אז להדליק משואה - שלא ישתתף "באירוע הפוליטיקאים" הלזה. אבל מקובלנו שמה שרואים מכאן לא רואים משם, ובמת יום העצמאות היא לא משהו שבקלות מוותרים עליו. וכך יצא הגולם הזה של הופעה משותפת של בן שפירו ודנה אינטרנשיונל, לתפארת מדינת ישראל.

נאחל לכולנו יום הולדת מדיני שמח, שנזכה לראות במפלת אויבינו, בחזרת חטופינו האהובים, ואם אפשר עוד בקשה קטנה: שנזכה גם לראות בשיבת השכל הישר לציון במהרה בימינו, כן יהי רצון.