ידוע שהיריב נמצא במצב הכי מסוכן שלו כשאין לו מה להפסיד. זה נכון בתחומים רבים, וזה נכון במיוחד בתחום המשפט.
כשאדם מכפיש אותך ותולה על הקיר בחדר המדרגות המשותף של הבניין מודעה הטוענת שגנבת כסף מוועד הבית, אתה יודע שאיום בתביעה יכול להרתיע אותו.
אם אדם מסרב לשלם את חלקו לוועד הבית, הוא יודע שתביעה תפגע בשמו הטוב ושהנושא יתגלגל לבית המשפט לתביעות קטנות והסכום רק ילך ויתעצם. הוא לא ירוויח מהעניין אלא רק יפסיד.
אבל כשהאדם פושט רגל, מסוכסך עם כל העולם, וההליכים המשפטיים דווקא נותנים משמעות לחייו, זו אחת הסיטואציות הכי גרועות במערכת המשפט המערבית.
לקורבן אין ממי להיפרע, ואין לו דרך להרתיע את היריב שלו. מערכת האיזונים והבלמים מושבתת.
במשנה במסכת אבות הזהיר אותנו רבי חנינא סגן הכהנים: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו".
הציווי של רבי חנינא נכון לרבים, אך גם ליחיד. כשאין על אדם כלשהו מוראה של מלכות - הוא נעשה אדם מסוכן מאוד, משום שמערכת התמריצים של שכר ועונש אינה משפיעה עליו.
אם תבדקו, תמצאו ש־95 אחוזים מההכפשות החמורות ברשתות החברתיות, שמופצות אחר כך כמו אש בשדה קוצים, מתפרסמות על ידי אנשים בפשיטת רגל, אנשים שנכנסים ויוצאים מבתי הכלא ואין להם שקל משל עצמם, ואנשים שבנוסף לכול גם סובלים מבדידות חברתית גדולה.
בשבוע שעבר הפיץ חשבון טוויטר אנונימי טענה שעבדכם הנאמן מסתתר מאחורי חשבון טוויטר אנונימי תחת הכינוי "אדם גולד", שגם מפרגן לעבודתי (ותודה לו על כך) מדי פעם בפעם.
מכיוון שאין לי שום קשר ל"אדם גולד" ואינני יודע מי עומד מאחוריו, הפריע לי השקר הבוטה כאילו אני מתחבא מאחורי יוזר פיקטיבי כדי להחמיא לעצמי.
פניתי לשני אנשים מכובדים ששיתפו את השקר הזה, וביקשתי מהם בנימוס לפרסם התנצלות, אחרת איאלץ להגן על זכויותיי.
כאמור, מדובר בשני אנשים מכובדים שמיד הודו בטעותם ופרסמו התנצלות. הבעיה, לרוב, היא לא מול האנשים האלה. אלא מול מי שמתחבאים מאחורי חשבונות פיקטיביים ומול אנשים שאין להם מה להפסיד.
מערכת המשפט הישראלית לא מצאה פתרון מול האנשים האלה, שאחראים לרוב המוחלט של ההכפשות החמורות במרחב האינטרנטי ומתדלקים אותן.
בעבר הוצע שהרשתות לא יורשו לאשר לאדם לפתוח חשבון ברשת חברתית אלא אם הוא מזדהה בשמו ובפרטיו המזהים.
בפועל המחוקק הישראלי אינו מעז להסתבך עם חברות הענק האמריקניות מטא, X ודומיהן, ואינו עושה דבר בנדון.
מטנפים ובוכים
אם החור הזה באכיפת דיני לשון הרע לא מספיק, הרי שבשנים האחרונות צמחה רעה חולה חדשה: מימוני המונים לתביעות לשון הרע. בשנת 2020 תבע העיתונאי עמית סגל את דוברו של יאיר גולן, עומר נחמני. התביעה עצמה לא מעניינת, ולא ניכנס לפרטיה כאן. אבל מר נחמני פתח בתגובה "מימון המונים". לא כדי לבנות בית כנסת, לא כדי להקים כולל ערב, לא כדי למחות נגד גירוש מסתננים ולא כדי להיאבק בממשלה. מימון ההמונים נועד לסייע לו אישית עם דברי הדיבה האישיים שהוא עצמו כתב – וחיש מהר הוא גייס 135 אלף שקלים מן הציבור.
אצטט חלק מדבריו באותו "קול קורא" למימון ההמונים: "עמית סגל תובע אותי בתביעת השתקה על סך 400 אלף ש"ח במטרה למנוע ממני, ומכם, להעביר ביקורת נגדו. המאבק הזה הוא על הזכות שלנו, האזרחים הקטנים, לומר בחופשיות את מה שאנחנו חושבים. כוחות חזקים כמו עיתונאי בכיר ומפלגת השלטון רוצים למנוע מאיתנו למתוח עליהם ביקורת". לטענת נחמני, התביעה של עמית סגל היא "אלימות משפטית וכלכלית ואסור לכופף מולה את הראש".
מר נחמני המשיך והוסיף כי "אני שוכר עורכי דין מעולים שיעזרו לי גם להתגונן בבית המשפט מול ניסיון ההשתקה של סגל וגם לעלות להתקפה ולשים סוף לניסיונות הבלתי פוסקים שלו להשתיק כל ביקורת באלימות ובכוחנות. עלות הגנה משפטית היא דבר יקר, סגל יודע את זה וככה הוא משתיק את מבקריו. מי שחוו את נחת זרועו מעדיפים לוותר לו ופשוט לשלם במקום להיכנס למאבק משפטי ארוך ויקר, אז אני לא מתכוון לוותר. בתמורה אני מבטיח לכם שאני אעמוד מול עמית סגל בבית המשפט ואנהל את המלחמה הזו, שהיא לא רק המלחמה שלי".
לונג סטורי שורט - נחמני לא העמיד את סגל במקומו. לפני שבועיים בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעתו של סגל, וחייב את נחמני לפצותו בסכום של 145 אלף שקלים, שכוללים גם הוצאות משפט ושכר טרחה.
בפסק הדין כתב השופט אריה ביטון כי "לצערנו הרב החברה והדמוקרטיה הישראלית למודי ניסיון המה, ואלו נכוו קשות משימוש בביטויים קשים שהובילו להסתה ולרצח ראש ממשלה בישראל. ועל כן, יש לחזור ולהתריע ולהרתיע מפני שימוש בביטויים קיצוניים ושליליים שאינם תורמים לשיח הציבורי ולוויכוח הפוליטי אלא אך מזיקים לו. מצופה כי פעילים פוליטיים ואישי ציבור למיניהם, ולרבות אנשי תקשורת ועיתונאים שונים, ייקחו אחריות על אמירותיהם ויימנעו מהפצת הכפשות אישיות בלתי מבוססות גם במהלך תקופת בחירות סוערת. בהזדמנות זו יש לשוב ולקרוא לקיום שיח פוליטי ולוויכוח ענייני ומכבד. ביקורת נוקבת – כן, מכפישה ומסיתה - לא ולא".
נחמני לא רק שלא התנצל בפני תורמיו, שכספם לא השיג את המטרה "לנצח את סגל", אלא אף מיהר לגייס שוב מימון מההמונים. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, הוא כבר גייס 200 אלף שקלים נוספים. בגיוס ההמונים הנוכחי, שאותו שיתפו סגן הרמטכ"ל ויושב ראש מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן, פעילת המחאה שקמה ברסלר ועוד רבים, נחמני חוזר על הנרטיב: "עמית סגל לא ינצח. עמית סגל לא ישתיק אותנו. מכונת הרעל תפסיד".
מר נחמני כתב כי "לפסק דין זה, אם לא יתהפך בערעור, יש משמעות מרחיקת לכת ככלי בידי השלטון להשתקת כל מי שמבקר אותו, כולל ביקורת לגיטימית החוסה תחת הבעת דעה המוגנת בחוק". מדהים לראות את הכישרון הלא מבוטל שבו נחמני, שהכפיש את סגל אישית, מצליח לגייס מאות אלפי שקלים פעם אחר פעם כדי לממן לו את ההכפשות הללו. לטענתו, "כדי להגיש ערעור, אני חייב לגייס 231 אלף ש"ח. הסכום כולל: פיצוי, הוצאות משפט, ערובה ואגרה לערעור, והגנה משפטית".
המקרה של נחמני הוא רק דוגמה לטרנד חדש ומסוכן. השבוע תבע ראש הממשלה את שקמה ברסלר על לשון הרע. בתוך שעה היא גייסה לא פחות מ־500 אלף שקלים באמצעות מימון המונים. מדובר בהרס החברה הישראלית. כל הקונספט של דיני לשון הרע האזרחיים, כמו כל דיני הנזיקין, הוא שהחשש מתביעה יהיה גורם מרסן של האזרח מפני פגיעה ברעהו. מימוני ההמונים הללו משנים את כל מערכת האיזונים והבלמים ומהווים רישיון להכפיש, לא פחות. תחשבו כמה זה מטורף.
לפני שנתיים וחצי בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, בישר לעוקביו כי הוקמה עמותה שמטרתה לסייע לאנשי ימין שנתבעים על ידי אנשי שמאל. בסרטון שהפיק הודיע יאיר כי חופש הביטוי של אנשי הימין נמצא תחת מתקפה. לטענתו, אנשי השמאל מפציצים את כל אנשי הימין ברשתות החברתיות בעשרות תביעות השתקה הזויות, מגוחכות וחסרות כל בסיס. יאיר קרא לציבור לתרום לעמותה.
יאיר נתניהו, כידוע, הצליח להסתבך בשערוריות רבות ומגוונות, וגם נתבע על כך בלא מעט הליכים, וגם הפסיד כאשר התברר שאין לו שום הגנה משפטית ועובדתית על המילים שיוצאות לו פעמים רבות מדי מן המקלדת. בתגובה יצא יאיר נתניהו בקמפיין מימון המונים, כדי להילחם "בעשרות תביעות השתקה הזויות, מגוחכות וחסרות כל בסיס".
מימוני ההמונים של עומר נחמני, שקמה ברסלר ויאיר נתניהו הם לא המצאה שלא היה לה תקדים. כפי שציינתי בעבר, השתמשו בטקטיקה הזאת במחנה היריב לבנימין נתניהו ואפילו נגד נתניהו אישית. כך עשה העיתונאי יגאל סרנה כאשר בדה אירוע שלא היה ולא נברא נגד בנימין ושרה נתניהו, והוא נתבע על כך ולבסוף הפסיד.
עומר נחמני הכריז שכל שקל נוסף שייגבה מעבר לסכום שהוא זקוק לו ישמש לקרן שתיאבק בתביעות השתקה של עמית סגל. יאיר נתניהו הכריז הכרזה דומה מן הצד ההפוך. הצד השווה לטרלול הזה הוא שיוזמות פילנטרופיות כאלה הופכות את שמם הטוב של אזרחי ישראל למרמס. כאשר נתניהו הבן יצא עם הקמפיין הזה הזהרתי כי מדובר במדרון חלקלק מסוכן ביותר, שהמחוקק צריך לתת עליו את הדעת. למרבה הבושה, מי ששיתף את הקריאה ההיא של יאיר נתניהו היה לא אחר מראש הממשלה נתניהו בכבודו ובעצמו. נתניהו שיתף בעצמו למיליוני עוקביו ברשתות החברתיות את הקריאה של בנו לתרום לאותה עמותה, שבה נכתב: "שמים סוף לטרור המשפטי נגד אזרחי הימין של ישראל".
כאשר נתניהו קידם את המימון המטורף הזה שאלתי: למה בעצם לעצור במימון תביעות לשון הרע? אולי נקים עמותות גם למימון תביעות נזיקין לימנים נגד שמאלנים ולהפך? אם שמאלני דפק מכות לימני ושבר את משקפיו, "העמותה למאבק במכונת הרעל" תממן לו את הכסף שיידרש לשלם בתביעה אזרחית. אם ימני יהרוס את הרכב של השכן השמאלני שלו ביציאה מהחניה וישאיר אותו בלי כל יכולת התניידות - "העמותה להגנה על זכויות הימין" תממן את ההליכים המשפטיים נגד השמאלני הבוגד.
אתם מבינים כמה האירוע הזה חולני? למה שאני אממן הכפשה שפרסם מישהו מהמחנה שלי? אני אמור לעודד את זה? אני אמור לבטל ולאיין את מערך השכר והעונש החוקי? מימוני ההמונים הללו הם רישיון להכפיש, כשהציבור נותן גב כלכלי להכפשות, והופך את האירועים הללו לשעשוע להמונים כמו גלדיאטורים בזירה. זה באמת פשוט מטורף. המרחב הציבורי במדינה הופך מיום ליום למערב הפרוע. מדי פעם בפעם אנחנו רואים סרטונים של קטטות המוניות שפורצות בבריכות ובמקומות ציבוריים. כיסאות פלסטיק עפים להם מצד לצד, כמיטב המסורת. מימון ההמונים של תביעות לשון הרע הוא תרומה של כיסאות פלסטיק להמשך הקטטה. נתנחם בכך שבארצות הברית אנשים מסתובבים עם נשק אוטומטי ומרססים מכל הבא ליד. לפחות לזה עוד לא הגענו, יש לאן לא לשאוף.
לתגובות: [email protected]