נעם איתן, סופר, צייר ומראשוני אחת מיחידות העילית של צה"ל, מקים כוחות מרדף ביהודה ושומרון אחרי גנבי מרעה, עומד בראש קורס הגישוש שמתקיים בימים אלה ביכ"ל, יחידת הכלבנים לישראל, העוסקת כזכור בחיפוש ואיתור נעדרים בכל רחבי הארץ.
שוחחנו אתו על מאפייניו הגשש האנושי, והאם בכלל ניתן ללמוד את המקצוע הזה או שנולדים אתו.
איתן מציין בדבריו כי מדובר בקורס קצר באופן יחסי לעומת קורסים קודמים שאותם הוביל מול אנשי הגבעות ביהודה ושומרון. הקורס כולל "פגישה שבועית של יום ולילה ובמשך השבוע הם מתאמנים עם עצמם, ותרגילים מקיפים גדולים מדי חודש וכך מתרגלים את השינויים שנגרמים מעונות השנה ובתוך העונות. מי שעבר את זה ויש לו את הכישרון יוכל לעבוד", הוא אומר ומציין כי כבר אחרי שלושה חודשים של תרגול מתחילים הלומדים להשתלב במלאכת הגישוש, גם אם לא ככוח קדמי, הרי שככוח עזר הם בהחלט מביאים תועלת.
בהמשך הדברים מציין נעם כי אחד העקרונות שהלומד מפנים הוא שלא רק עקבות הן מה שאדם משאיר אחריו, ומי שמפנים את האמירה הזו פותח לעצמו ממד נוסף שמחבר דמיון ומציאות ומעניק לגשש ידע וכלים נוספים.
נעם מתייחס לפער בין אופי החיפושים של קבוצת מתנדבים כמו היכ"ל שמתמקדים באיתור נעדרים לבין גששים שתכלית עבודתם היא מרדף, כלומר אתגר מהיר יותר ושונה. לשם כך יש להכיר את העקבות השונות שאדם מותיר אחריו. לשם כך מתחיל הקורס בחוף הים וממנו ממשיכים אל האזורים הפנימיים יותר ולומדים לנתח שינויי קרקע שיכולים לכלול אבן שזזה, עקבות שנשטפו בגשם או בטל וכיוצא באלה.
על מנת לצאת לאתגר הגישוש, מסביר נעם, יש להכיר את האדם שאחריו מתחקים ואת התנהלותו האפשרית. אם מדובר בקשיש עם בעיות זיכרון שנעלם באזור עירוני הרי שיש לחפש גם בפארקים שסביב העיר, לבצע חיתוכים, להעלות השערות של מסלולי הליכה לא צפויים, כאשר גם נפילה של אדם כשהוא באפיסת כוחות בנקודה כלשהי נמצאת תמיד בין האופציות הנבחנות.
"לפעמים מדובר באירוע טראגי. לא מזמן היה לנו אירוע קשה מאוד במכתש רמון של אדם מבוגר שיצא לטייל ונכנס למצוקה אחרי שטעה קצת בדרך. הוא נכנס לערוץ קניוני, החליק שם, וכנראה נשאר שם פרק זמן כלשהו ומצא את מותו. יכ"ל לא היו מובילי החיפושים. הגענו כ"אורחים" רק אחרי ארבעה ימים", הוא אומר ומעריך כי לו הייתה נכנסת לתמונת החיפושים הגששות בזמן הנכון יתכן בהחלט שניתן היה להגיע אליו מוקדם ואולי אפילו להציל אותו.
עוד מציין נעם פרק בלימוד הנוגע לעבודה המשולבת בין גשש לכלב. מדובר בשילוב משמעותי מאחר וגם כאשר עקבה מתחילה להיטשטש בשל תנאי מזג אוויר, כלב עדיין יודע ויכול לזהות אותה.
"חבר שנפצע וחזר לשירות הקים בצבא יחידה שמתבססת על החבר'ה שלנו", מספר נעם בהתייחס לשילובם של בוגרי הגבעות והחוות ביהודה ושומרון בשורות הגישוש הצה"לי. יחידה זו, הוא אומר, "משולבת בכוחות וביצעה לא מעט מרדפים וחסכה חיי אדם".
אתגר הגישוש כרוך גם בהתמודדות עם הנטייה הפנימית של הגשש עצמו. "נדרשת עבודה עם הפנימיות שלך, כי כשאתה עייף המוח האנושי רוצה לסגור מעגלים וצריך להיאבק בכך, להשאיר מחשבה פתוחה ולקלוט מידע מהסביבה. לגששים מתקדמים אני מתרגל סוגי ראייה שונים, חיבור בין ראיה פיזית לראייה תודעתית, לרוקן את הראש מהמחשבות ולתת לסביבה להיכנס אליי", הוא אומר ומתייחס לכישורים אותם רכש בתקופה בה חי בעצמו יחד עם בדואים ולמד מהם רבות.
עם זאת, לשאלה אודות יכולותיהם הגששיות של הבדואים לעומת אלה של היהודים, מציע נעם שלא להכליל: "חלק מהבדואים לא גדלו עם עדרים, לא הלכו אחרי עדר ולא ראו גמל, אולי רק בחתונות... זה לא נכון גם לגבי היהודים, כי רבים מאנשי החוות והגבעות הם אנשי שטח מצוינים וצריך רק לנתב את הכוחות והיכולות שלהם ויש לך גששים מעולים. אי אפשר להכליל. היום יש לנו הרבה גששים יהודים, בעיקר מההתיישבות החדשה".