דוד אליאס, אביו של לוחם סיירת גבעתי יהונתן אליאס ז"ל, משתף בראיון לערוץ 7 את סיפורו האישי והמרגש לקראת יום הזיכרון הראשון של המשפחה בתוך מעגל השכול.
"יהונתן נולד בירושלים, ביום שבת, וגם הברית מילה שלו הייתה בשבת. גדל כמו כל ילד נורמלי", פתח דוד את הראיון. "לפני שהוא הגיע לצבא, הפרופיל שלו היה 72, הוא החליט שהוא רוצה לעלות את הפרופיל ל-82 כדי לשרת ביחידה משמעותית קרבית. במסגרת המכינה שהוא עשה ביתיר בדרום חברון, הוא הצליח לעלות את הפרופיל ל-82, והדרך לגבעתי הייתה מאוד מאוד קצרה".
במרץ 2023 התגייס יהונתן לגבעתי, עבר את מיוני הסיירת והתחיל את המסלול. "תוך כדי המסלול התחילה המלחמה. הוא היה באמצע המסלול, והוציאו אותו לקורס קטלן – מי שאחראי על מערכות הירי דרך הנמ"ר. כתוצאה מהקורס, הוא היה ולחם המון בעזה. כל הצוות שלו עושה את ההדרכה ואת החניכה מחוץ לעזה, ויהונתן משרת שם המון יחד עם החניכים, ועם המג"ד של הסיירת".
על הימים שקדמו לנפילתו סיפר האב: "אחרי פסח, בדיוק לפני שנה, יצא הביתה לרגילה. היה איתנו קצת, ותוך כדי גם הקפיצו אותו ואז הוא היה 40 יום בתוך עזה – כמובן שלא ראינו אותו, ובקושי גם דיברנו איתו. ארבעה ימים לפני נפילתו, יהונתן היה היחיד מבין חברי הצוות שיצא הביתה לאפטר מאוד מאוד קצר – פחות מ-12 שעות. כנראה שהוציאו אותו כדי שהוא יוכל להיפרד מאיתנו".
"בבוקר למחרת, בשעה תשע וחצי, הוא היה צריך להיות במשמר הנגב. אני בדרך כלל מחזיר אותו ופה שלומית, אמא שלו, רצתה גם לבוא – כנראה שהיא הרגישה משהו. כשהגענו למשמר הנגב ב-9:27, אמרנו לו: יהונתן, בוא נעשה תמונה. הוא לא הסכים. אמר לנו 'לא'. הוא לא היה מוכן. אני זוכר שהוא שם את התרמיל על הגב, נשק בהצלב, והיה במדים הטקטיים החדשים. היה נראה כמו חתן ביום חופתו. זה בעצם הפעם האחרונה שראינו אותו".
ביום שלישי בערב שוחח עמו בפעם האחרונה. "יהונתן מתקשר אלינו שהם נכנסים לעזה, שיש מבצע מאוד מאוד חשוב עם מידע מודיעיני. הוא אמר לנו באלה המילים: 'אם המבצע הזה יצליח – ישמעו עליו בחדשות'. הם נכנסו לתוך רפיח – פעם ראשונה שהסיירת נכנסת לשם. לחימה מאוד קשה של 48 שעות. ביום חמישי, בשעה חמש וחצי אחר הצהריים, הצוות של יהונתן יחד עם גדוד תשע של שריון הגיעו למגננה. במסגרת תפקידו כקטלן, עלה יהונתן מעל הצריח יחד עם המ"פ שלו, ניצן שמעון, כדי להכין ולטעון את המאג והקלע. מטווח של 80 מטר נורה טיל RPG מאחד הבתים שפגע ישירות ביהונתן והוא נהרג במקום. זה היה ביום חמישי, ניצן, המ"פ, נפצע קשה. באותו ערב, בשעה 22:20, דפקו בדלת. הודיעו לנו שיהונתן נהרג".
בהמשך שיתף: "הלוויה שלו הייתה כמו הלוויה של מלאכים. אני חושב שיהונתן היה מתנגד לדבר כזה, כי היה בחור שקט. על הסטיקר שלו ועל הצמידים שלו אנחנו רושמים: 'תהיו פשוטים, תהיו יהונתן'. זה לא קלישאה– זה באמת היה הוא. יהונתן היה איש פשוט".
המשפחה עוסקת בשנה האחרונה רבות בהנצחתו. "פתחנו בית כנסת שנקרא 'אורות יהונתן'. אני משתתף ומדבר בבתי ספר לילדים ולנערים. ברוך ה' זכינו השנה, ממש כמה ימים לאחר פורים, שנולד לנו נכד ראשון – בן לשירה, אחות של יהונתן, שנקרא בשם דוד יהונתן – על שמו".
"זה יום הזיכרון הראשון שלנו. עד עכשיו היינו רואים את יום הזיכרון בטלוויזיה, עולים להר הרצל כגורם שני או שלישי. הפעם – אנחנו בתוך זה, משפחת שכול".
יהונתן השתתף, לדברי אביו, במבצע רגיש לאיתור גופתו של הדר גולדין ז"ל. "זה היה לטובת מציאת גופתו של הדר גולדין. היה מידע מודיעיני מאוד חזק, אבל לצערי זה לא צלח. אני לא חושב שגם המשפחה של הדר יודעים את זה. יהונתן נלחם כדי לחלץ את הגופה. אבל אנחנו מרגישים שיהונתן עשה שליחות – למען עם ישראל, מדינת ישראל ותורת ישראל".
על הכוחות להמשיך הלאה שיתף, "הקב"ה שולח לנו כוחות. אנחנו מדברים הרבה על יהונתן, שומעים במיוחד את הנערים של היום ואפילו ילדים. דיברנו בבית הספר של יהונתן, היסודי שלו, באחת מהאזכרות. שלושה ימים לאחר מכן באו אלינו שלושה ילדים ואמרו מה הם לקחו מיהונתן. אחד אמר שהוא לוקח את זה שהוא לא מדבר לשון הרע – כי יהונתן השתדל לא לדבר לשון הרע. השני אמר שלא יהיו חרמות בכיתה – כי יהונתן דאג שלא יהיו חרמות. והשלישי אמר שהוא רוצה להיות חייל אמיץ כמו יהונתן".
לסיום, ביקש האב להעביר מסר לעם ישראל: "בשנה האחרונה ראינו עם ישראל מאוחד, עם ישראל שלא רק בא לסמן V – רק כדי לבקר משפחה שכולה, אלא ראינו עם ישראל שבאמת אכפת לו, עם ישראל שבאמת הוא עם מאוחד ואני רוצה להגיד לעם ישראל – ש-95% ממנו מאוחדים. בואו לא ניתן לקולות מבחוץ להשפיע עלינו. כי רק בזכות האחידות הזאת, ורק בזכות זה שאחד תומך בשני – אני חושב שננצח. אני לא חושב – אני בטוח שננצח, ובלבד שנישאר מאוחדים".