שושנה סוסנוב, אמו של סמל אריאל סוסנוב ז"ל מירושלים, מספרת לערוץ 7 על בנה, לוחם בגדוד ההנדסה הקרבית 605 של עוצבת 'ברק', שנפל לפני כחצי שנה מפגיעת רקטה בגבול הצפון.
"אריאל נהרג בה' חשוון תשפ"ה, ב-6.11.24, ממש לפני כחצי שנה בגבול הצפוני, בלבנון, במתח הכבד למוצב אביבים. הוא ההרוג היחיד בהנדסה הקרבית בגדוד 605 ששייך לעוצבת ברק, 188 שריון", אומרת.
שושנה מתארת את אריאל כילד חכם, רגיש, חדור שליחות וחדור רצון לעשייה למען הזולת, "אריאל מאז שהוא נולד היה ילד מאוד בולט בחוכמתו וברצון שלו לעזור ולסייע ולעשות טוב לאנשים. ברק בעיניים, עוצמות – לא יודעת מאיפה היו לו. מגיל קטן מאוד היה בבני עקיבא, כנפיים של קרמבו, 'אחריי', נוער שוחר שינוי ושלום בירושלים. הוא היה פעיל מאוד, מרכזי, מאוד מאוד בולט, דומיננטי. דאג לכולם, עזר לכולם. תמיד אמר: 'אם צריך גלגל – אני גלגל.'"
עוד אמו מספרת, "אריאל עם חיוך ענק. ענק, ממש. אנרגיות – לא יודעת מאיפה היה לו את כל האנרגיות. הוא פשוט היה מכניס חיים למקום. לב פועם של כל מקום. כל קבוצה, כל חבורה – עם אריאל זה הרגיש חיים אחרים לגמרי".
לדבריה, בנה ביקש להקים סניף נוסף של כנפיים של קרמבו בשכונה פסגת זאב בירושלים, במטרה להנגיש את הפעילות לבני נוער עם צרכים מיוחדים, "הוא רצה מאוד להקים, לפתוח סניף נוסף של כנפיים של קרמבו בשכונת בפסגת זאב, מתוך דאגה לקבוצת נוער עם בעלי צרכים מיוחדים, שמאוד קשה להם להגיע לסניפים הרחוקים. אבל זה לא יצא לפועל. בתקופת הקורונה הוא נפגש כמה פעמים עם ראש העיר משה ליאון, אבל בעקבות הקורונה – הבקשה נשארה באיזושהי 'מגירה'".
"לאחר נפילתו מצאנו בחפציו האישיים צוואה שכתב, ובה מסר חד וברור, "אנחנו מצאנו בפריטים האישיים שלו את הצוואות שהוא כתב. פשוט הניח לנו מורשת. אני, ברשותך, אקריא את זה. הוא כתב, 'כסף וכל מיני דברים יחולקו בצורה כזאת או אחרת, אבל את מי זה מעניין? גם ככה לא הרבה. אבל את הרוב הגדול הוא מאוד רצה לתת לצדקה, לפעילות של הרב שהוא היה מאוד בקשר איתו לא כל הזמן. ומכאן מתחילה הצוואה האמיתית: 'תעשו טוב. תעשו טוב לאנשים. תשמרו על המדינה המופלאה הזאת. תרים זבל מהרצפה. אל תלכלכו את הרחובות. אל תפלו להשפעה של החברה. תחזירו דברים בצורה טובה יותר מאשר קיבלתם. תעשו טוב לאנשים – זה הדבר הכי חשוב שיש. תשמרו על עצמכם ועל הבריאות שלכם'".
שושנה משתפת בתחושות הקשות של יום הזיכרון הראשון לבנה, "יום זיכרון ראשון, כואב, גדוש".
בהמשך היא מזכירה משפטים שאריאל כתב, "יש לו הרבה משפטי גבורה שהוא כתב, "לישון זה לחלשים" או "מכל מיני השכלתי...מחניכה יותר מכולם..." וכתב זאת בעקבות פעילותו כחונך ומדריך בקבוצות נוער".
לשאלה מהיכן היא שואבת את הכוחות, עונה שושנה, "אנחנו רק בחצי שנה ראשונה של השכול. כולם אומרים שאלוקים נותן כוחות, אני רוצה להאמין שזה ככה. מאיפה אני שואבת את הכוחות? אולי מזה שיש לנו בבית תמונה גדולה עם הצוואה שלו והחיוך שלו נותן לי כוח. והמילים היפות שהוא כתב בצוואה גם נותנות לי כוח. כי הרבה אנשים קוראים את הצוואה ולוקחים מזה לעצמם משהו קטן, כל אחד עושה משהו קטן – וזה גורם לי הרגשה טובה שהוא ממשיך, הוא חי, הוא פועם. אולי לא בגוף שלו עצמו, אבל בתוך כל אחד".
את דבריה היא מסיימת במסר לעם ישראל, "תעשו טוב לאנשים. תהיו ביחד. עוד אחד המשפטים שלו, 'לבד מגיעים מהר – וביחד מגיעים רחוק.' זה המסר. האחדות. וביחד אנחנו ננצח".