לא הייתה לי השפעה על בחירת משיאי המשואות ביום העצמאות השתא, ואני מעריך, שהייתי שם דגשים שונים במשהו מהדגשים שקיבלה הוועדה שמינתה אותם.
כמה מן המשפטים שכתבו 23 רבנים במודעתם נגד הטקס הנוכחי נראים לי אישית הגיוניים ומוצדקים, הן בתוכנם והן בשל העובדה שיצאו מפיהם של תלמידי חכמים חשובים. רבנים אלו משפיעים תורה רבה על עם ישראל, וחלקם ידידים אישיים שלי.
דווקא בשל כך אני זועק מקירות לבי ופונה משם לרבנים לחזור בהם משלילת הטקס, כשם שהרב עדס חזר בו מדבריו על השר סמוטריץ'.
נימוקי הרבנים, ככל שיהיו חשובים, אין בהם משקל העשוי להצדיק פרימת חוט נוסף ברקמה העדינה, הכחולה לבנה, העוטפת את כולנו יחדיו ביום העצמאות הנוכחי בלב המלחמה באויב.
לכולנו ברור, שעל יום הזיכרון ויום העצמאות וליל התפר שביניהם לאחד אותנו מכוח המשותף בינינו, ולראות בו גורם הגובר על ההבדלים התרבותיים וההבדלים בהשקפה שבין השבטים השונים בעם הזה.
לצערי הרב, כמעט בכל ימות השנה אנו שמים דגש רב מדי על השונה בינינו, על המחלוקות ועל הפצעים הפתוחים והמדממים שהמריבה גורמת בינינו. לפני שנה וחצי הפצעים דיממו באלימות ובשנאה בתל אביב בעיצומו של יום הכיפורים. כעבור פחות משבועיים פרצה המלחמה.
הלקח נלמד, וביום הכיפורים הנוכחי חזרנו כולנו בתשובה מן החטא הנזכר. יום הזיכרון ויום העצמאות הם ימים שנועדו באופן ברור, ממש כביום הכיפורים, לבטא את המשותף ואת היחד.
לא כל אחד מאתנו נדרש להסכים עם כל מדליקי המשואה, אך כולנו נדרשים לכבד, על הקברות שותתי הדם, את היחד המחבר אותנו.
בין מדליקי המשואות יהיו רבים שמסרו את נפשם ואת כל מה שיש להם כדי שנוכל להמשיך ולעמוד כעם עצמאי, הלוחם יחד על חירותו. המודעה הנזכרת פוגמת בכך, ואני מבקש שוב בכל לשון של בקשה מחותמיה לחזור בהם בעיצומו של יום הזיכרון הזה, עד שלא ניכנס ליום העצמאות.