מרים פרץ, ששכלה את שני בניה אוריאל ואלירז ז"ל, שוחחה בחלקה הצבאית בהר הרצל בירושלים עם ערוץ 7, על תחושותיה ביום הזיכרון.
"זה יום מורכב מאוד. אני ליד הקבר של אוריאל. קודם לכן ישבתי שם ליד אלירז ונקרעתי. שמעתי את אוריאל קורא לי. לא יכול להיות שאימהות ואבות יקרעו כאן. מי שרוצה לחיות בארץ הזאת משלם מחיר יקר- ועדיין עדיפים לי הקשיים והקוצים של הארץ הזאת, עדיף לי לעבור בין אוריאל מאלירז, מאשר כל פרחי תבל. זה הבית שלנו", אומרת פרץ.
היא מוסיפה "אני מרגישה שהבנים שלי קוראים ואומרים לי: 'התנערי מעפר קומי', קומי אמא. מחר אני אבוא לכאן, אנקה את הקברים ואבקש מהם רשות לחגוג. ואני אחגוג. 'בדמיך חיי' משמעותו שאם נצא היום מהר הרצל רק עם דמעות וצער - לא עשינו שום דבר. אנחנו צריכים לצאת מההר עם הרוח שלהם, עם אהבת הארץ שלהם, הנתינה שלהם ובעיקר עם רצון לחיות ולהמשיך. מה הטעם שהם נפלו - אם אנחנו לא נחיה".
במהלך המלחמה ליוותה פרץ משפחות שכולות רבות. "אני רואה משפחות שגאות בילדים שלהם. הילדים האלה כתבו דברים שאנחנו לא אומרים מספיק: 'אנחנו אוהבים את המולדת'. אני רואה עם שיש לו רוח עזה, כאב גדול ויכולת תקומה, להיבנות מהשברים שלנו. המסר הכי חשוב היום הוא שאמרנו יותר מדי את המשפט 'במותם ציוו לנו חיים'. עלינו לשאול את עצמנו איזה חיים הם ציוו, איזו מדינה רצו, וכשנאמר שנהיה ראויים להם - בואו נהיה ראויים להם ונתאחד".