עוזי רוזנצוויג, אביו של סמ"ר איתן רוזנצוויג הי"ד, לוחם בגדוד שקד של חטיבת גבעתי שנפל בקרב בצפון הרצועה לפני כשנה וחצי, מספר בראיון לערוץ 7 על התחושות סביב יום הזיכרון השני בו הוא ומשפחתו שותפים למשפחת השכול.
המציאות התהפכה, אומר עוזי, בעוד בדרך כלל הימים הנוראים מקדימים את החגים, הרי שבמקרה זה של נפילת בנו, החגים מקדימים את הימים הנוראים.. והתחושות הו של "הרבה הרבה עצב, הרבה חוסר, הבור לא מתמלא, הוא נשאר חלל, ומנסים להתמודד ולהמשיך הלאה, להידבק בדמות שלו ובמורשת שהוא השאיר אחריו".
המשפחות השכולות, מציין עוזי, חיות עם הכאב והאבדן מדי יום ביומו, וימים אלה של זיכרון ושותפות ציבורית בכאב מתייחדים באותה התכנסות ציבורית סביב דמותם של הנופלים וסיפוריהם. היום המיוחד מאפשר להתקבץ סביב, להכיר את דמותו, ומעניק למשפחה הזדמנות לחשוף את דמותו לכל הרבים שמעוניינים להכיר ולשמוע עליו.
איתן היה ביטוי מיוחד לעדינות ולרוח אמנותית. עדינו העצני, מגדיר אותו אביו, "עדין נפש מצד אחד וחזק כמו עץ מצד שני. הוא היה לוחם, היה חזק, השקיע את כל כולו כשהוא היה בצבא, ועם זאת למדן גדול, בחור מאוד חכם. היה לו ידע עצום כמעט בכל תחום. חוץ מלימודי הקודש אהב גם פילוסופיה, היסטוריה, תרבויות וספרות. הוא היה קורא המון שירה, היה כותב בעצמו הרבה מאוד שירים וכמובן האמנות, שהיא חלק מאוד גדול ממנו". על הקשר המיוחד בין איתן לעולם האמנות מרחיב מעט אביו ואומר כי ייחודו היה ביכולת להביע דרך האמנות את הידע שצבר.
"הייתה בו פתיחות מאוד גדולה לכל אדם ואדם, ולא משנה מי הוא, מאיזה רקע הוא בא ולאיפה הוא שייך בעם ישראל, אם דתי, חילוני, חרדי. הוא היה מאוד מחובר לכולם, אהב בעיקר להקשיב. הרצון לדעת עוד ועוד הביא אותו להקשיב לכל אדם כדי להבין מה הוא חושב ומה הדעות שלו".
על הקרב בו נפל איתן מספר עוזי: "איתן היה בחור בלי פחד ועם ערכים מאוד עמוקים. היה ברור לו שהוא יילחם. לפלוגה היו רק ארבעה נמ"רים, ולו היה ברור שהוא נכנס. הוא נאבק על המקום שלו להיכנס ולהילחם. מי שלא רצה לא היה חייב להיכנס. הוא נכנס בכל הכוח. זה היה ברור לו. הוא הלך בלי פחד. הוא הלך עם הרבה אמונה ואמר 'אני צריך לעשות הכל למען עם ישראל'. זה היה השליחות. הוא אמר לי את זה בפירוש. עוד בשטחי כינוס, כשנפגשנו בפעם האחרונה, הוא אמר לי את זה".
על תחושתו של אב ששומע את בנו מתבטא כך, אומר עוזי כי מעורבות בכך תחושות של דאגה וגאווה. "אנחנו באמת מאמינים שהמטרה היא שלעם ישראל יהיה קיום כאן בארץ ישראל, וכששמים לנגד העיניים את המטרה הולכים איתה עד הסוף, גם אם זה אומר לסכן את עצמך ולתת מעצמך למען האחרים, אז הוא שם, איתן שם, ואז זה גם הרבה גאווה".
תערוכת הציורים של איתן מוצגת במוזיאון ארצות המקרא. אביו, עוזי, מרצה שם בפני מבקרים רבים, להערכתו עשרות אלפים "וכל פעם שאני מסביר ומספר להם על איתן ועל היצירות שלו, אני מרגיש שהוא איתי. זה נותן הרבה כוח והרבה משמעות. המורשת שהוא הניח היא מורשת לעם ישראל לעוד הרבה הרבה דורות קדימה".
בהתייחס לשאלת המעבר החד בין יום הזיכרון לחג העצמאות, אומר עוזי כי אכן מדובר במעבר "לא פשוט", כלשונו. "בעבר היינו משתתפים בטקסים של יום הזיכרון ומשלבים את זה עם יום העצמאות. קשה לנו. זה לא זה לא כל כך קל, זה מעבר לא פשוט. השנה החלטנו לעשות את המעבר הזה בתערוכה של איתן, כדי שגם היום בערב נהיה בתערוכה שבמוזאון, ניתן שם הדרכות וכך נתחבר לאיתן גם בנקודות הכואבות וגם בשמחת החיים שהייתה לו ובכוח שהוא נתן לנו ולכל האנשים שסביבו".