המבין מעט באסטרופיזיקה מודע לכך שמתלבטים הפיזיקאים האם עולמנו סופי או לא. מכל הידוע להם כיום, התשובה לשאלה זו תלויה בערכו המדויק של איזשהו קבוע מסוים, שעדיין לא ברור במלואו.
אבל בערב יום העצמאות השתחררנו מתלות בקבוע מיסטי זה, וההכרעה בשאלה ברורה: העולם אינסופי הוא – שהרי הוא מכיל דבר אינסופי במיוחד, והוא האוויליות הישראלית. ואם כן, חייב הוא להיות אינסופי – ולא, לא היה יכול להכיל את הכסילות האינסופית של מדינתנו.
במה דברים אמורים?
זה מספר ימים ששריפות אדירות פוקדות את מדינתנו – לא מפחידות בלבד, אלא אף מכלות יערים ובתים, מביאות לידי פינוי ערים וכהנה רבות. ומי מבעיר אותן? ובכן, לא אחרים מאויבי עמנו, ואויבים "דה-לוקס", שהרי לא מעט מביניהם – אם לא רובם – זוכים לתעודת זהות כחולה, על תקן פלסטינאים נאמנים לפסאודו-עמם, עם שלא היה ולא נברא.
אלה שאין להם ת"ז כחולה, נמנים על אלו האחראים למלחמה הקשה הנוכחית – על אונס, רצח, לקיחה בשבי ועוד כהנה רבות ממעשי "החסד" לישע עמם, ללא שום מעצור, ללא נקיפת מצפון. חיות טרף בדמות אדם. ובמסגרת מלחמתם, הם מצאו דרכים נוספות לפגוע בנו – בחיינו, בשמחותינו. ואם יעז ישראלי אחד, אף מן הנמנים על קרבנות אותן החיות הללו, לדבר נגד אוכלוסייה זו – הטירוף האהרן-ברקי של הבג"ץ יכלה ויכלא אותו על תקן "גזען".
רק העיוות האינטלקטואלי והמוסרי של אהרן ברק ודומיו יכול להחשיב יריבות לאומית לגזענות. הערבים קובעים שהם שייכים לישות לאומית אחרת – ומדינת ישראל מחליטה על דעת עצמה שהם אינם כאלה. כלומר, שעליהם להימנות על הישות הישראלית, אף בניגוד לדעתם ואמונתם של הנוגעים בדבר עצמם! אין ברירה אלא לומר: רק אם העולם ייברא מחדש תוכל להימצא פעם נוספת חוצפה כזו.
אויבים אלה לא הסתפקו בשריפות, אלא חסמו הערב כבישים ביוקנעם ובחריש – ומסתמא בעוד המון מקומות שעדיין לא הגיעו לידיעתי – לנגד עיני המשטרה, שלא נקפה אצבע נגד התופעה. ואין פלא בדבר, שהרי מחציתה של המשטרה היא גם פלסטינאית!
אם הייתי חסר דעת וחסר אחריות כהרצי הלוי, הייתי אומר – לאור ההצלחה המרשימה וה"מלֵהיבה" (תרתי משמע) של אותם פלסטינאים – ובדומה לו, שאני מוריד את הכובע בפני אויבים אלה היודעים לפגוע בנו קשות, להרוס את חיי העם והמדינה, וכל זאת לצד "הסכמתם הנדיבה" לקבל זכות לפרנסה מאתנו, ביטוח לאומי (ובעזה – סיוע "הומניטרי"), הגנה משפטית, זכויות בקרקע בהנחות גדולות ממִקרקעי ישראל (נוסח אחר: מקרקעי ישמעאל?) – בברכת שר הבינוי החרדי, וכהנה מעלות טובות לממשלה עליהם.
ובעיוורון מוחלט, פתולוגי, כרוני – מסרבת מדינת ישראל, ואולי אף רוב הציבור, להסיק את המסקנה המתבקשת: לא יכולים לנהל עוד חיים משותפים איתם. מקומם בארץ אחרת! והכסילות הישראלית הכרונית נזעקת: "גזענות", "אפרטהייד", וכהנה דברי הבל.
ואין זה נגמר כאן: הם הצליחו להבעיר ערב יום העצמאות זה את חצי המדינה. ומה תגובת המנהיגות בכל מקום? לבטל את השמחה בכל מקום! אמרו נא – היכן, חוץ מבחלם, שמעתם על אוויליות כזו? לא רק שמאפשרים להם בנדיבות נשגבה להרוס – אלא שנותנים להם עוד פרס: השבתת כל שמחת יום העצמאות בכל מקום! הטראומה של 7 באוקטובר הפכה לנורמה מחייבת! אידיוטים שכמותכם – ב-7 באוקטובר היה טבח נוראי, ולכן היה מקום להפסיק שמחה. אבל עתה, ביטול השמחה הוא עוד ניצחון עבורם, שאינו מועיל כלום – חוץ מלהחריף את הכאב והפצעים.
מחר בבוקר נודה שוב לה' על הנס הגדול שזכינו לו לפני 77 שנה. אבל בנוסף לכוונת הודאה עמוקה לה' על נפלאותיו ועל חסדיו, נצטרך היום להוסיף עוד כוונת הודאה מתבקשת – לאור המנטליות המערבית-נוצרית של כל המנהיגות הישראלית למפלגותיה, החושבת רק במונחים גטואיסטיים של גלות אירופה – לפיה, יש לדאוג להתגוננות, במקום דאגה לחיסול הרע ומקורותיו.
ברוך הגומל חסדים טובים לעמו ישראל ולמדינתו – למרות טמטומה האינסופי. ותודה עמוקה עוד יותר על ניסי נסיו, המתגלים יום-יום, בראותנו את מדינתנו ממשיכה להתקיים – למרות שהיא נטולת הגיון אנושי בסיסי ואלמנטרי.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר חיפה