העיתונאי הוותיק ישראל הראל חשף בראיון לרועי כ"ץ בערוץ הכנסת את הסיבות שהובילו לעזיבתו את העיתון מעריב בתקופתו של העורך שלום רוזנפלד המנוח.
ב-1976, כשהוא באחד משיאי הקריירה העיתונאיות שלו בעיתון "מעריב" (אז העיתון המוביל במדינה), נקרא ישראל הראל לחדרו של העורך אז, שלום רוזנפלד. בחדר נכח גם טומי לפיד, ראש הכתבים (לימים שר המשפטים ואביו של יאיר לפיד). פני השניים היו חמורים. "זה נכון שעברת לגור בעפרה?", שאל אחד מהם. "חיובי", השיב הראל. "איך זה לא הודעת לנו?" שאל לפיד.
"וכי כל עיתונאי העובר דירה חייב להודיע", השיב הראל המופתע. "נכון, אולם הדוגמא שלך אינה ממין העניין. עפרה היא התנחלות לא מוכרת, לא חוקית. קשה לנו מאוד עם הפרת החוק ועליך לקבל החלטה בעניין".
חמתו של הראל בערה בו. על אף הדיסטנס, הוא הרים את קולו כלפי העורך: "שלום רוזנפלד, אתה שהיית מפקד פלוגת בית"ר בראש פינה; שהיית מפקדו של שלמה בן-יוסף, הרוג המלכות הראשון (הבריטים תלו אותו בתרצ"ח), רואה בעפרה, היושבת בלב ארץ האבות, 'התנחלות בלתי חוקית'? אם כך, אקל עליך בקבלת החלטה. אני עוזב".
הוא עזב את החדר וביקש ממזכירת העורך, רינה לוי: "הכניסי בבקשה נייר למכונת הכתיבה ותקתקי את מה שאקריא לך".
"לכ' מר שלום רוזנפלד, עורך ראשי, "הריני להודיעך בזה על התפטרותי ממעריב. אני מסרב להאמין שאתה, כתלמידו של זאב ז'בוטינסקי וכמפקדו של שלמה בן-יוסף, רואה בעפרה, המשיבה את שבות עם ישראל להרי בית-אל, יישוב בלתי חוקי".
לאחר מכן הלך לחדרו, חייג לדב יודקובסקי, העורך האגדי של "ידיעות אחרונות" (שהחל כבר אז לזנב ב"מעריב" הכל יכול), וביקש להיפגש עימו. יודקובסקי, מבין עניין, שקל רגע ושאל: שעה ארבע היום בקפה "אוסלו" מתאימה לך? בסדר גמור, השיב הראל המופתע.
לפגישה הגיע גם הבעלים והמו"ל, נח מוזס. הראל לא הסתיר את פשר התפטרותו ומוזס סיפר שהיה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים", התנועה שייסדה את קיבוץ בית השיטה.
התנועה, הוסיף מוזס, חרטה על דגלה את תורת ארץ ישראל השלמה עוד בשנות ה-30 של המאה ה-20, וחלמה על התיישבות גם בחורן ובבשן. כעבור חודש החל הראל את עבודתו ב"ידיעות". לכבוד האירוע הגיע נח מוזס לבקרו והזדעזע ממקום המגורים הצר באחד מחדרי מחנה הלגיון הירדני שבו התגוררו ראשוני עפרה.
כשלוש שנים לאחר מכן, הראל "נקרא לדגל" כדי להקים את מועצת יש"ע, ומאוחר יותר את "נקודה". הוא ביקש לצאת לחופשה ללא תשלום ומוזס, שהזדהה עם הרעיון, העניק לו שנת חל"ת.
בימים אלה ימלאו 49 ל"שנה" זו.