שורדת השבי אמילי דמארי נשאה דברים באירוע השקת הספר "אם אתם קוראים את המילים האלה - המכתבים האחרונים של נופלי חרבות ברזל" ודיברה בהתרגשות אל משפחות הנופלים.
היא ציטטה מתוך מילותיו של אביעד ניימן ז"ל, שנפל בקרב בלבנון לאחר ששב מעזה, וכתב: "לקחת את החיים באיזי. הכל בקטנה והכל עובר אבל הכל כל-כך משמעותי. לשים לב לפרטים הקטנים שרוב האנשים מפספסים. לחבר שמסתכל ומחפש עזרה ולא נעים לו לבקש או לשכן שכותב בווטסאפ הודעה לא ברורה ובעצם הוא צריך עזרה ותמיכה".
דמארי ציינה כי הדברים מחברים אותה באופן עמוק לקשר שלה עם גלי וזיו ברמן, אשר עדיין מוחזקים בשבי בעזה.
"זכיתי להיות שכנה של חברים טובים שלי ובנינו יחד קשר של תמיכה דאגה ועזרה, כזה שכשלא נעים לבקש מתייצבים. ולצערי, השכנות הזאת הביאה אותנו לגורל משותף כאשר בבוקר השבת השחורה גלי התייצב כשביקשתי. ובכך חטפו את שתינו לעזה ובנוסף גם את זיו ברמן ביחד איתנו," סיפרה בכאב.
בהתייחסותה לתקופת השבי, אמרה דמארי: "בימים שהייתי בשבי, כשהקולות 'תחזירו אותם הביתה' הדהדו בכל פינה, ידעתי שמדינה שלמה לא תפקיר את ילדיה. ידעתי שיש לוחמים ולוחמות שמסכנים את חייהם כדי להחזיר אותנו הביתה. אך רק כשחזרתי, הבנתי את המחיר הנורא ששילמו רבים מדי".
דמארי הביעה את תנחומיה למשפחות השכולות ואת תחושת הכאב המשותפת: "היום, כשאני מביטה בעיניכם, אני רואה את הכאב העצום של האובדן. כולנו, אני ובעיקר אתם, שאיבדתם את היקרים לכם מכל, נושאים את המחיר הכבד ביותר של המלחמה הזו. אין מילים שיוכלו לנחם, אך יש מילים שיכולות להנציח".
על הספר עצמו אמרה דמארי כי הוא "יותר מאוסף מכתבים. הוא עדות חיה לאהבה העזה והבלתי מובנת מאלייה שלהם למדינה, למשפחה, לחיים עצמם. הוא נותן לנו לשמוע את קולם, להרגיש את חלומותיהם, לגעת בנשמתם עם המידות הגבוהות. כל מכתב שומר על זיכרון שאסור שיישכח"
היא הדגישה כי היא חבה את חייה לנופלים: "אני כאן בזכותם. בזכות האומץ, ההקרבה, והנחישות. וכשאני ממשיכה בחיי, אני נושאת איתי כל יום את המחויבות לחיות חיים בעלי משמעות, עבורי ועבורם. נזכור אותם לא רק באבל, אלא גם במעשינו, בשמחותינו, בהמשך יצירת החיים. זוהי המורשת האמיתית שלהם – שנמשיך קדימה, נבנה עולם טוב יותר, ונישא את זכרם בגאווה ובאהבה.
תודה על הזכות לקרוא את הספר החשוב הזה ותודה על אותם גיבורים וגיבורות שגידלתם. ובתקווה שזיו וגלי ברמן ושאר 57 החטופים ישובו במהרה, החיים לשיקום והמתים לקבורה", סיכמה.