במסגרת "יום שכולו תורה" שנערך בבית הכנסת תפארת דוד ושלמה, נשא רבה של מצפה רמון, הרב גד רווח, שיעור שעסק בהשלכות ההלכתיות של המקרה המצמרר שאירע לאחרונה מול חופי חדרה – בו נטרף אדם על ידי כריש ולאחר חיפושים שרידיו אותרו.
בתחילת דבריו הדגיש הרב את מעלתם של העוסקים בדיני עגונות, וציין את דברי המהרש"ם (הרב שלום מרדכי שבדרון) שכתב תשובה הלכתית להיתר עגונה ביום תשעה באב – יום האסור בלימוד תורה – בשל חשיבות העניין: "כאילו פדה את השכינה ובנה חורבה מחורבות ירושלים", כלשונו.
הרב רווח הביא את דברי הגמרא במסכת יבמות (דף קכ"א ע"א), שם נקבע כי במקרה של טביעה ב"מקום שאין לו סוף" – היינו מקום ממנו לא ניתן לדעת אם האדם יצא מן העבר השני – אין להתיר את האישה להינשא, גם אם הסבירות היא שהאדם מת. בניגוד לשאלות הלכתיות אחרות, בעניין זה לא הולכים אחר הרוב.
אולם, הרב הצביע על פסק חריג של רבי חיים מוולוז'ין, המובא בספר "קהלת יעקב" סימן ט', שהתיר עגונה לאחר שבעלה נפל מגשר לאגם קפוא וגופתו לא נמצאה. הסיבה: קיומם של שני רובים ("תרי רובי") – האחד, שרוב הסיכויים שהאדם מת מהנפילה וחבטה בקרח; והשני, מהטביעה עצמה. לדברי הרב, פסקו של רבי חיים זכה להסכמת חכמי וילנה ונפסק להלכה, למרות הסתייגויות מסוימות שמקורן בדברי תוספות על אותו עמוד בגמרא.
"המקרה שקרה כעת מול חופי חדרה, דומה מאוד ביסודו", הסביר הרב רווח. "גם כאן יש שני רובים: רוב הסיכויים שהאדם מת מנשיכת הכריש, ורוב נוסף שהוא מת מהטביעה. לפיכך, יש כאן יסוד הלכתי מוצק להתיר".
הרב סיים בציון לפסק דומה של הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בשו"ת יביע אומר (חלק י'), בו התיר עגונה במקרה של אדם שטבע מול חופי טאבה. "גם שם צורפו אומדנות נוספות כגון עדויות תקשורתיות חדשות, כפי שמוזכר גם בתשובותיו של החתם סופר ובמקורות נוספים", אמר.