בבוקרו של 7 באוקטובר, בעוד הרקטות נוחתות והחדשות הקשות זורמות, צילית יעקובסון, יו”ר קרן צליר ועמותת “באנו לצפון”, מצאה את עצמה מגייסת את ילדיה — לא רק לצה”ל אלא גם למה שהיא מתארת כ”התגייסות אזרחית כוללת”.
בתוך שעות, הפכה חברת התרופות המשפחתית מדיסון לחמ”ל ענק, עם מאות מתנדבים ו־300 טון ציוד שעשו דרכם מהמרכז לכל קצוות הארץ — מצפון ועד שדה תימן.
“אנחנו לא יכולים להחליף את המדינה, אבל אנחנו יכולים לומר הנני”, מספרת יעקובסון בראיון בכנס ירושלים של העיתון "בשבע". “זה לא היה רק חמ”ל טכני – זה היה חמ”ל של ערבות הדדית, של חברה אזרחית שמבינה את הכוח שיש לה.”
עם דעיכת גל החירום הראשוני, נולדה היוזמה הבאה: עמותת “באנו לצפון”. זו מספקת חיבורים ישירים בין תושבים חוזרים לצפון לבין מומחים בתחומים כמו ייעוץ רפואי, משכנתאות, מסים, עיצוב פנים ועוד. “זה התחיל כטופס פשוט באתר, והפך לרשת מקצועית עם מעל ל־1,700 שעות התנדבות ויותר מ־500 פניות שטופלו”, אומרת יעקובסון.
באתר העמותה, ניתן להירשם לא רק לקבלת סיוע — אלא גם כהתנדבות מקצועית. “זה הכוח של החברה האזרחית — עורך דין, יועץ מס, מורה למתמטיקה. כל אחד בתחומו. זה לא התנדבות חד־פעמית, אלא תרומה מעמיקה לאורך זמן".
יעקובסון מתארת סיפורים מרגשים של משפחות שנעזרו: חייל מילואים שמתקשה עם המשכנתא, משפחה שמבקשת תמיכה פסיכולוגית, או חייל שמגיע בשבת לחמ”ל רק כדי לומר תודה. “יש לנו ילדים מגויסים עכשיו, לכולנו. ואנחנו לא יכולים לעמוד מנגד. אולי אי אפשר להיכנס איתם לעזה — אבל אפשר להחזיק את האלונקה. ולפעמים, זה כל ההבדל".