על רקע הסלמה מחודשת בעימות בין הודו לפקיסטן, שוחחנו עם ד"ר לורן דגן-עמוס, חוקרת מדיניות החוץ והביטחון של הודו מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן.
לדבריה, אמנם הסכסוך בין המדינות אינו חדש, אך הפעם מדובר במצב חריף במיוחד.
"הכול התחיל לפני 77 שנים, עם חלוקת הודו ופקיסטן והמאבק על חבל קשמיר שהפך מאז לסמל לאומי", מזכירה דגן-עמוס. "בשנת 1999 שתי מדינות גרעיניות כבר ניצבו זו מול זו סביב הסכסוך, ומאז התנהלה בין השתיים סדרת משברים קונבנציונליים. כעת, לאחר הפיגוע שאירע ב-22 בפברואר, נדמה שהמצב שוב מסלים".
לדבריה, "הפעם המצב שונה – הודו נמצאת בעשור של שלטון לאומני חזק, שמבקש לבסס את המדינה כמעצמה ביטחונית גלובלית. לכן התגובה כלפי פקיסטן חריפה יותר: היא כוללת לא רק תקיפה צבאית אלא גם שינוי אסטרטגי, כאשר הודו השעתה את הסכם המים ההיסטורי בין המדינות".
הסכם זה, מסבירה דגן-עמוס, נגע לחלוקת מי הנהר המשותף לשתי המדינות, והוא שימש במשך עשרות שנים ככלי לניהול הסכסוך. "מדובר בפעם הראשונה שאחת המדינות משעה את ההסכם, וזה תקדים מסוכן. ארבעים שנה זה לא קרה, והעובדה שכעת אין הסכמות על ניהול הסכסוך מצביעה על סיכון להסלמה".
למרות זאת, דגן-עמוס מסייגת את תחזיותיה: "שתי המדינות אמנם מחזיקות בנשק גרעיני, אך אני סבורה כי הדרך לעימות גרעיני עדיין רחוקה. הכול תלוי בתגובה הפקיסטנית ובהבנות שיגיעו אליהן הצדדים. יש סיכוי שיחזרו לכלי ניהול הסכסוך הישנים או שינסו לייצר חדשים, אבל שימוש בפצצה גרעינית יהווה מבחינתן הודאה בהפסד. ובכל זאת, המתח עשוי להאיץ מהלכים צבאיים, מתוך רצון להוכיח עליונות".
גם לשיקולים גלובליים יש משקל משמעותי, היא מוסיפה: "מעורבות של ארה"ב, עמדתה של סין – כל אלה משתנים שיכולים להשפיע מאוד על המשך ההתפתחויות. לכן כל ניסיון לנבא את העתיד הוא מסוכן".
על מקומה של ישראל בסכסוך דגן-עמוס מציינת: "אנחנו קשורים – הודו היא שותפה אסטרטגית מרכזית שלנו. תמיד תמכנו בה, גם כשהיחסים לא היו רשמיים, והיא זוכרת לנו זאת לטובה. יש גם הקבלה תודעתית: הפקיסטנים הם סונים, בדומה לחמאס, ולכן ההשוואות בלתי נמנעות".
לדבריה, עבור ההודים מה שקרה בשנה וחצי האחרונות בעזה מעניק להם ביטחון שהם גם יכולים להגיב בעוצמה, והם מבקשים להוכיח את עליונותם. כשנשאלת אם ישראל תידרש למעורבות מעשית, היא משיבה: "בעבר ישראל סייעה להודו בהיבטים צבאיים, ביטחוניים ודיפלומטיים. סביר להניח שאם יידרש – נמשיך לעשות זאת".