כשהמטוסים חגים בשמיים מעל קריית שמונה, פרופ’ אליעזר שלו – נשיא אוניברסיטת תל חי שבהקמה – משדר מסר של חוסן, אחריות ואופטימיות זהירה. "המקום הזה יפהפה – עם חרמון במזרח ונוף שלא רואים בכל מקום", הוא אומר למנחם הורוביץ, בריאיון שכולו אהבה לגליל, ודאגה עמוקה להחייאת הצפון.
שנת הלימודים האקדמית הייתה אמורה להיפתח באוקטובר, בדיוק כשהמלחמה פרצה. “סטודנטים רבים שירתו 100, 200 ואפילו 300 ימים במילואים,” מתאר שלו, רופא נשים בהכשרתו ודיקן לשעבר בפקולטה לרפואה. “קבענו שננקוט בשיטת האֶתְרוֹג – נטפל בסטודנטים כלכלית, אקדמית וגם נפשית.”
האוניברסיטה לא חיכתה: קמפוסים חלופיים נפתחו בחיפה, בתל אביב ובקצרין, ההנהלה עברה לרמת הגולן, והוראה התקיימה היברידית. “עשינו הכול כדי לשמור על רציפות הלמידה – והצלחנו. רבים סיימו את לימודיהם, חלקם בהצטיינות.”
כעת, לקראת סוף השנה האקדמית, בתל חי חוזרים בהדרגה. “הסטודנטים למדעים כבר חזרו, ההנהלה חזרה, הסגל חזר. בשנה הבאה אנחנו מתכננים פתיחה מלאה בתל חי,” אומר פרופ’ שלו.
אבל החזון רחב בהרבה: “כשדיברו על הקמת אוניברסיטה בגליל, ראו בזה מנוף לפיתוח הצפון. היום מדובר בהחייאת הצפון. 5,000 סטודנטים שגרים בעיר, ממלאים את קריית שמונה – זו תרומה כלכלית, חברתית, אנושית. נחזור, ונתרום יותר.”
לדבריו, הממשלה שותפה להקמה: “גם שר החינוך יואב קיש וגם השר לענייני הצפון זאב אלקין עוזרים. אנחנו זוכים לתקציבים – ולא נשארים רק עם חזון.”
המעבר ממכללה לאוניברסיטה כולל שינוי עומק גם במבנה: “נשנה את המושג ‘פקולטות’ ל’אשכולות’. זה לא רק מחקר והוראה – אלא גם חיבור ישיר לתעשייה, לקהילה, לעשייה חברתית. גם בימי הלחימה היינו שם – בעבודה סוציאלית, בפסיכולוגיה, בעזרה לקהילה וגם לצה”ל.”
ואיך בכל זאת מצליחים למשוך צעירים ללב הגליל העליון? שלו מצביע על תופעה יוצאת דופן: “הדור הזה, הדור הצעיר, הוכיח שהוא יודע להילחם וגם יודע לתרום. לחזור לצפון היום זה לא רק לימודים – זה הגשמה. זו שליחות.”
בסוף השיחה, כשמנחם הורוביץ שואל אם גם אדם בן 70 יכול להצטרף ללימודים, פרופ’ שלו משיב בחיוך: “אם אני, שגדול ממך, מנהל את האקדמיה – אתה בוודאי יכול לבוא וללמוד".