כמו הרבה בתי מדרש ציוניים תורניים הספסלים התרוקנו בימים האחרונים כי הרבה מאוד אברכים ובוגרים, התגייסו למילואים.
אני נפרד מהם, משפשף עיניים ולא מאמין. הם באמצע התוספות ובאמצע ההתגדלות בתורה וההתלהבות להיכנס לזמן קיץ של לימוד ומקבלים צו 8. בהשלמה מלאה ואפילו בשמחה, הם נענים לקריאה ומתייצבים למצווה גדולה, שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים של "עזרת ישראל מיד צר".
איזו תופעה פלאית שהקריאות להתגייס למילואים שוב ושוב לא רק שלא מחלישות אותם, אלא "מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת [ומתברכת]". כמה אני מכבד ומתפעל מהגדלות של האנשים הענקיים האלה שלומדים המון, אבל כשצריך, מתייצבים בגאון ומקדשים שם שמיים בכל מקום. אשריהם ואשרי חלקם.
אולי מי שהגדיר זאת בצורה הכי מדויקת הוא הרב הגאון הרב הירש - מגדולי התורה בציבור החרדי - שאמר "הם [ההסדרניקים] באמת מאמינים שזה צבא של יהושוע בן נון, ולכן הם באמת לא מתקלקלים". אנו מודים באשמה: אנחנו חושבים שהצבא הוא מצווה - גם של כיבוש הארץ - וגם עזרת ישראל מיד צר ויש לדור שלנו זכות מיוחדת להיות שותפים לשליחות ההיסטורית ממש כמו בדורו של יהושוע, בדור החשמונאים וכמו רבי עקיבא ובר כוכבא. ודאי ששלוחי מצווה גדולים כאלה לא ניזוקים, גם לא רוחנית, אלא מתחזקים ומתאמצים.
אולי כשבא מלאך ה' צבאות לתת מוסר לצבא יהושע שלא למדו מספיק כל כך - הם חשבו שעצם זה שהם בצבא של יהושע - זה מספיק והם עוסקים בצבא ואין צורך כל כך לתורה. מלאך ה' צבאות אמר חלילה, אתם גם צריכים להעצים ולעסוק בתורה, ומתוך כך יהיה צבא חזק וחיילים יראים ושלמים ואמיצים כחיילותיו של בית דוד.
בעבר כתבתי והתרעתי על הסכנות של חילון צעירים ציונים דתיים שמתגייסים בלי מסגרת של הסדר וכשלא הספיקו ללמוד כלום. הדגשתי את הצורך לכבוד עצום ללומדי תורה מכל החוגים וכמה התורה מגינה ומצילה גם בפן הרוחני וגם בפן הגשמי.
אני עדיין חושב שיולי אדלשטיין והגורמים בציונות הדתית עושים טעות היסטורית ולא נסלחת - גם פוליטית וגם ערכית - בזה שלא מגיעים לחוק גיוס מרוכך עם עולם התורה החרדי. אבל הפעם אני רוצה להצדיע לבני התורה המיוחדים מהישיבות, שברגעים אלו מגינים בגופם ובתורתם עלינו בעזה , ביו"ש לבנון וסוריה.
אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר ומתוך כך אתם בעוז ובשמחה חוזרים ומתגייסים ומגינים בתורתכם ובגופכם על כולנו.
הכותב הוא ראש ישיבת שדרות