כמעט שהייתה כאן עסקה לשחרור חטופים – אולי אף שחרור של כל החטופים. מצרים הציעה תהליך של פירוק חמאס מנשקו, תמורת הפסקת אש לחמש שנים. אלא שבשלב קריטי זה, קטאר התערבה ושכנעה את חמאס לדחות את ההצעה.
ההשפעה הקטארית על חמאס כה מכריעה, עד שנשיא ארצות הברית עצמו מתכנן להגיע לקטאר כדי לשכנע את ההנהגה שם לתמוך בהצעה המצרית.
אבל שאלה מהותית כמעט ואינה נשאלת בתקשורת הישראלית: מה האינטרס של קטאר לסכל את העסקה?
התשובה לשאלה פשוטה זו ברורה לעין כל. חמאס רואה את ההשתלחות הפרועה של המפגינים ומנהיגיהם בממשלה ובראש הממשלה; קריאות קשות ומסיתות כמו "מפקיר", "בוגד", "רוצח החטופים" הפכו כבר מזמן לדבר נפוץ. קריאות לסירוב פקודה נשמעות ללא הרף; תחושת המשבר הולכת ומעמיקה, והאפשרות לנפילת הממשלה הופכת לריאלית מיום ליום.
במצב כזה, עסקת חטופים כלשהי תביא בעקבותיה רגיעה פנימית; היא תחזק את הממשלה ובמיוחד את מעמדו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו – לכן ברור מדוע קטאר, חמאס וגורמים ערביים אחרים יעדיפו להמשיך ולנצל את המשבר הפנימי בישראל ולמנוע עסקה שעשויה לייצב את הממשלה.
מדוע שקטאר, חמאס והעולם הערבי יוותרו על הסיכוי להפיל את נתניהו וממשלתו? מדוע שלא ינצלו את הסערה הפנימית המתחוללת כיום במדינת ישראל?
המסקנה הברורה: המחאה הפרועה נגד נתניהו פועלת כבומרנג – מה שהתיימר להוות לחץ פנימי על הממשלה למען שחרור החטופים, התגלה בסופו של דבר כמכשיר המשרת כוחות חיצוניים ועוינים, הפועלים להקשחת עמדתו של חמאס ולמניעת שחרורם של החטופים.