השבת נציין את שבת 'והדרת', יוזמה מבורכת שיזם אורי אורבך ז"ל, וזה עתה מלאו עשר שנים לפטירתו. כמה עצוב לחשוב שאורי, שטרח כל כך להאדיר את גיל הזקנה – מ"שלישי בשלייקס" ועד תכניות של בתי מדרש לפנסיונרים – לא זכה בעצמו להזדקן. לעיתים אני תוהה מה היה אומר אילו היה זוכה לראות את פירות עמלו.
את המושג 'גילנות' טבע ד"ר רוברט באטלר, פסיכיאטר אמריקני שהיה ממובילי תחום הגריאטריה. במהלך עבודתו כרופא הבחין ביחס המפלה כלפי קשישים, וקרא להפליה הזו – גילנות. הוא הבחין בין הזדקנות בריאה להזדקנות חולנית, והדגיש כי ניתן לשפר את איכות חייהם של רבים אם רק יתאימו את אורח חייהם לגילם הפיזיולוגי והכרונולוגי, תוך התחשבות בצרכיהם.
באטלר עצמו גדל בבית שבו התגוררו גם סבו וסבתו המזדקנים. בני המשפחה נרתמו יחד כדי להקל על שנותיהם האחרונות, סייעו להם פיזית ורגשית, וליוו את הירידה ההדרגתית בתפקוד באמפתיה ובכבוד.
פרופ' מריאן רבינוביץ', ממובילי הרפואה הגריאטרית בישראל, כתב בספרו "גילו של אדם וזמנו האישי" כי לאדם שישה סוגי גיל: כרונולוגי, ביולוגי, קוגניטיבי, רגשי, חברתי ותפקודי – וכי קצב ההזדקנות של כל אחד מהם שונה. יש שהגוף בוגד בהם בעוד תודעתם ערה ורעננה, ויש ששומרים על נפש צעירה, תוססת וסקרנית גם בגיל מופלג.
הציווי "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" מלמד שהזקנה אינה נסיגה מהחיים, אלא שלב מהותי בתוכם. בעולם הרפואי המודרני – ובישראל של 2025 בפרט, בה תוחלת החיים מהגבוהות בעולם – ההבנה הזו מקבלת משנה תוקף. נשים חיות בממוצע עד גיל 84, גברים עד גיל 81, אך אורך חיים לבדו אינו ערובה לחיים בריאים. איכות החיים בגיל המבוגר תלויה בשילוב של גורמים רפואיים, נפשיים, תפקודיים וחברתיים, ודורשת מענה מערכתי מקיף.
הזדקנות תקינה כוללת שינויים הדרגתיים: ירידה במסת שריר, בצפיפות העצם, בתפקוד מערכת החיסון ובתפקודים קוגניטיביים. אבל אין לראות בזקנה רק בעיה רפואית – יש להתייחס לאדם המבוגר בצורה הוליסטית: לבדוק לא רק את המדדים הביולוגיים, אלא גם את תפקודו היומיומי, מצבו הרגשי, הקוגניטיבי, תמיכתו החברתית וסביבתו הפיזית. רפואה איכותית בעידן ההזדקנות דורשת רגישות לשונות אנושית – ולכבוד האדם.
הפנייה בגובה העיניים, הזמן הנדרש לשיחה, התאמת הטיפול לצרכים אישיים – כל אלה הם חלק ממצוות "והדרת". בציווי זה נדרשת מאתנו הכרה בערכו של האדם גם כשהוא מתמודד עם ירידה גופנית או קוגניטיבית. חברה שמקדשת חיים באמת, תכבד את הזקנה – לא רק במילים, אלא במעשה רפואי ואנושי.
אחד ממורי הדרך החשובים שלי היה פרופ' רוזין, מנהל מחלקת הגריאטריה בשערי צדק. אדם משכמו ומעלה, פשוטו כמשמעו. בעת סבב הרופאים, היה כורע על ברכיו במלוא קומתו, מתקרב אל החולה הקשיש, לוחץ את ידו המקומטת, מחפש קשר עין ישיר, ומדבר אליו ברוך – בגובה הלב. ממנו למדתי, הלכה למעשה, את מצוות "והדרת פני זקן".