מגילת האומות המאוחדות הינה מסמך היסוד של האו"ם. מסמך זה אושר ב26 ביוני 1945. מטרתו העיקרית היא להשיב את הסדר הבטחון והשלום הבין לאומיים על כנם.
מהזוית היהודית מגילת האו"ם מכירה בזכות היהודים על ארץ ישראל. המשלחת הציונית לועידה שהקימה את האו"ם נלחמה בזירה זו על ההכרה בזכויות שהוקנו ליהודים במסגרת המנדט שניתן לבריטניה על ארץ ישראל על ידי חבר הלאומים שקדם לאו"ם.
מאבק זה הצליח ובסעיף 80 של פרק 12 של מגילת האו"ם הוכר במפורש העיקרון של המשך תוקפן של זכויות של היהודים שניתנו מכוח הצהרת בלפור ומכוח כתב המנדט שניתן לבריטניה על ידי חבר הלאומים להתיישב בשטחי ארץ ישראל. סעיף זה היה ניצחון דיפלומטי גדול לעם היהודי שלא הייתה לו אז מדינה, על בלוק של מדינות ערב כמו מצרים, עיראק, וסעודיה, שנהנו כבר אז מחברות מלאה באו"ם.
העקרון המוביל של המגילה הוא שמירה על ריבונותן של המדינות החברות והקפדה על פתרון סכסוכים בין מדינות בדרכי שלום. לעומת זאת המגילה ממעטת להתייחס להגנה על אוכלוסייה שבתוך המדינות. בין אם בגלל לחץ של ברית המועצות שעמדה על נקודה זו מחשש שהנימוק של הגנה על זכויות אדם ישמש נגדה, ובין אם משום לקח ממלחמת העולם השנייה. משום שהטענה הגרמנית להגנה על מיעוטים גרמניים במדינות שכנות הייתה טריגר משמעותי למלחמה.
בתקופת המלחמה הקרה שהתחוללה בין הגוש שבראשו עמדה ברית המועצות לבין הגוש שבראשו עמדה ארה"ב כמעט לא היו התערבויות בין לאומיות בתוך מדינות כדי להגן על זכויות אדם ולמנוע פשעים נגד האנושות. הסיבה העיקרית לכך הייתה שכל מעורבות מצד גוש אחד הייתה גוררת בעקבותיה מעורבות נגדית של הגוש השני.
המצב השתנה לאחר נפילת ברית המועצות.
החל משנת 2005 החל להפציע בזירה הבין לאומית עיקרון חדש הקרוי: Responsibility To Protect האחריות (או החובה) להגן. בראשי תיבות: R2P. משמעות העקרון הזה היא שכאשר מדינה אינה מסוגלת להגן על אוכלוסייה מפני אירועים כמו השמדת עם ופשעים נגד האנושות על הקהילה הבין לאומית להתערב בתוך מדינה זו כדי להגן על הנפגעים.
עיקרון זה נוגד את עקרון מגילת האו"ם המגן על ריבונות המדינות. האפשרות היחידה להפעיל כוח מוגדרת בפרק שבע של המגילה בתור זכות ההגנה העצמית. עם זאת מועצת הביטחון של האו"ם הוסמכה להפעיל כוח מול פעולה המסכנת את השלום הבטחון הבין לאומיים.
אולם לאור עקרון הR2P גם אירוע שאינו מסכן את השלום והבטחון הבין לאומיים בכל זאת מהווה עילה להתערבות בין לאומית. אם יוגדר כהשמדת עם או כפשע נגד האנושות. במסגרת זו התערב האו"ם, או מדינות מטעמו, בכל מיני סכסוכים בתוך מדינות שונות על פני הגלובוס בעיקר באפריקה.
כל זמן ש-R2P הופעל מול מדינות כושלות לא קמה אליו התנגדות קשה. אולם ככל שהזמן עובר הבעיות צפות על פני השטח.
ברמה העקרונית:
האם ראוי שממשלות יקחו חיילים שגוייסו בכפיה או אפילו אם התנדבו להגנת ארצם ויסכנו אותם כדי להגן על אנשים שאין להם קשר איתם?
האם ראוי שממשלות יפנו מיסים שנגבו בכפיה מאזרחי המדינה ויעבירו אותם כדי לממן את רווחתם של אזרחים זרים?
האם כל מדינה יכולה להחליט שבשטח מדינה אחרת במקום כל שהוא על פני הגלובוס מתחוללים פשעים נגד האנושות ולהתערב בתוכה מכוח הזכות להגן?
מה הן גבולות האחריות להגן?
בעיות מעשיות:
מה יקרה אם מדינה או קבוצת מדינות התערבה בתוך מדינה אחרת כדי למנוע פשעים נגד האנושות ולנוכח הפרת ריבונותה אותה מדינה הפעילה את זכות ההגנה העצמית ונלחמה באותן מדינות בשטחן?
מה יקרה אם מדינה הכריזה שבמדינה מסוימת מתבצעים פשעים נגד האנושות והמדינה המואשמת החליטה לממש את זכות ההגנה העצמית ולתקוף מתקפת מנע את המדינה המאשימה?
מגילת האו"ם בנויה על שיויון בריבונות בין המדינות החברות. הזכות להגן יוצרת אי שויון. כי כאשר בתוך מדינה חלשה מתבצעים פשעים נגד האנושות מדינה חזקה ממנה יכולה להתערב בתוכה. אבל מה קרה כאשר מדובר במדינה חזקה? במעצמה? במעצמת על?
מי מחליט איזו פעולה היא פשע נגד האנושות המחייב התערבות?
מי אמור לציית להחלטה הזו?
ברוך השם שזכינו להתמודד עם שאלות אלו כמדינה ריבונית חזקה למדי – ואפילו כמעצמה אזורית, ואנו נתקלים בשני הצדדים של R2P.
באיזו מידה אנו מחויבים להגן על כל מיני קבוצות נפגעות על פני הגלובוס?
האם יש הבדל בין קבוצות שנמצאות לידינו (כמו הדרוזים למשל) או קבוצות הנמצאות בפינות נדחות מבחינתינו על פני הגלובוס (למשל הלבנים הנרדפים בדרום אפריקה)? ואם קבוצות אלו או יחידים מתוכם רוצים להגר לתוך מדינת ישראל האם אנו צריכים לקבלם? האם אנו מחויבים לתת לנרדפים אלו את הטבות הנובעות מישיבת קבע כאן כמו רפואה ציבורית וחוק חינוך חינם? או אולי עלינו לשלוח כוח צבאי להגן עליהם בארצותיהם? מה הגבול של המעורבות הצבאית שאנו יכולים או צריכים להתערב?
ומצד שני, האם אנו רוצים שכל מיני גורמים זרים יגדירו את פעולותינו שלנו כפשעים נגד האנושות, כמו למשל דו"ח גודלסטון מטעם האו"ם שהגדיר את מבצע "צוק איתן" מול החמאס כפשע נגד האנושות?
האם רעיון R2P פסול עקרונית, או רק בגלל חוסר היכולת למימוש מעשי צריך לדחותו לימים טובים יותר?
למען האמת אין חדש תחת השמש.
כך ראו הרומאים את עצמם כמעצמת על המשרה שלום ובטחון בעולם:
מאחר שהרומאים, ההולכים אחרי נוהג אבותיהם, מקבלים עליהם את הסכנות, למען ביטחונם הכללי של כל בני האדם, ומשתדלים מאוד לשום שלום, אושר, ובטחון, על בעלי בריתם וידידיהם. (פלויוס קדמוניות היהודים ספר 14 כז).
זהו Pax Romana - השלום הרומאי. האם אנו רוצים בכלל לקחת חלק בשלום כזה?
לצערינו השאלות הללו אינן נידונות כראוי במדינת ישראל וכל שכן שאינן נידונות מכיוון תורני. הגיע הזמן שיוקם מכון שבו שאלות אלו ילובנו בהתאם למצבה של מדינת ישראל דהיום.
הכותב הוא סופר סת"ם ובעל תואר שני במדעי המדינה לתגובות: elizorrsegal3@gmail.com